ע"פ 3105/23

תקציר

בפסק דין זה החליט בית המשפט לערעורים לקבל את ערעור המדינה ולדחות את ערעוריהם של עלי ומוחמד, וכתוצאה מכך הוחמרו עונשיהם של שניהם. בית המשפט הדגיש כי ככלל, הוא שומר על שינוי פסק הדין של בית המשפט הפרוצדורלי למקרים בהם קיימת חריגה מהותית ממדיניות הענישה הראויה. העיקרון המנחה בגזר הדין הוא הלימות ההלימה, המחייבת איזון בין חומרת העבירה לבין העונש. בית המשפט מצא כי העבירות שביצעו עלי ומוחמד היו חמורות במיוחד, בהתחשב בערך החברתי החמור שנפגע ובפוטנציאל הגבוה לתוצאות קטלניות. למרות כמה גורמים מקלים, כגון היעדר תכנון מוקדם, גילם והודאותיהם, ציין בית המשפט כי אלה אינם עולים על חומרת מעשיהם, שהתאפיינו באכזריות ובאדישות. פוטנציאל הפגיעה הומחש על ידי הפגיעה המשמעותית שנגרמה לסעיד, שלמרות החלמתו החלקית, עדיין סבל מנזקים פיזיים ונפשיים נרחבים. בית המשפט דחה את בקשתם של עלי ומוחמד להקל בעונשם בהתבסס על החלמתו של סעיד, והדגיש את הצורך להרתיע מפני מעשי אלימות ושרירותיות. כתוצאה מכך, החמיר בית המשפט את עונשו של עלי מ-32 ל-50 חודשים ואת עונשו של מוחמד מ-15 ל-23 חודשים, תוך שמירה על מידתיות בין שני העונשים. החלטה זו שיקפה את הצורך לתת מענה לנטייה המטרידה של סכסוכים קטנים להסלים לתקריות אלימות.