עת"מ 38052-11-16

תקציר

העותרת, הזכאית לדיור ציבורי בשל מצבה הכלכלי, ביקשה לעכב את ביצועו של פסק דין לפינוי חלוט מדירתה הנוכחית, שבבעלות רשות הפיתוח. הדירה המדוברת מיועדת להשכרה או למכירה ואינה חלק ממלאי הדיור הציבורי. העותרת טענה כי לבית המשפט סמכות טבועה להורות על עיכוב ביצוע, מה גם שרשויות המדינה התחייבו לספק לה פתרון דיור בשנת 2017. עם זאת, השופט דחה את העתירה על הסף. השופטת הסכימה עם טענת המשיב כי העתירה לא תקפה החלטה כלשהי של הרשות בנוגע לדיור הציבורי וכי היא רק ביקשה לעכב את הפינוי. השופט הדגיש כי העותר פעל בחוסר תום לב, ניצל לרעה את ההליך המשפטי ויצר תמריץ שלילי לממתינים לדיור הציבורי. זאת ועוד, אותה רשות ממלכתית המופקדת על מתן דיור ציבורי לא יזמה את הפינוי, והתנהלות העותר היוותה "שפיטה עצמית" על דירה שיצרה יתרון בלתי הוגן על פני מבקשים אחרים. השופט הגיע למסקנה כי למרות הבנת מצבו של העותר, האינטרס הציבורי וכיבוד שלטון החוק מחייבים את דחיית העתירה לאלתר. עם זאת, העותרת הייתה זכאית לממש את זכויותיה לדיור ציבורי, והמשיבה נדרשה לזרז את בקשתה לדיור, תוך שיתוף עיריית תל אביב והשירותים החברתיים, כדי להבטיח שהיא וחמשת ילדיה לא יישארו ללא קורת גג. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, ולא נפסקו הוצאות.