תא"ק 56178-02-16

תקציר

זהו סיכום פסק הדין: בית המשפט מצא כי הנתבעת לא הביאה כל ראיה שתתמוך בגרסתה לאירועים שקדמו לכריתת הסכם שכר הטרחה עם התובעת. נהפוך הוא, מהראיות שהונחו בפני בית המשפט עולה כי ההסכם שנחתם בין הצדדים שיקף את ההסכם הקודם ביניהם. על פי לשון ההסכם, העמלות נבעו מהכספים שהוחזקו בחשבונות הבנק, שהסתכמו בכ-6 מיליון דולר, ולא רק מהרווחים על כספי הירושה, כפי שטענה הנתבעת. עוד קבע בית המשפט כי התנהלותו של התובע לא הפרה את חובת תום הלב. עצם העובדה שהתובע עמד על זכויותיו החוזיות אינה מהווה הפרה של חובת תום הלב, שכן הוא לא פעל באופן שיש בו התחכמות, תחבולה או הפרעה לצד שכנגד. בית המשפט הדגיש כי כל הסכם שכר טרחה נערך עם עורך דין מצד אחד וכי הנתבע לא היה חסר חוות דעת; היא לוותה על ידי קרוב משפחה בעל ידע כלכלי וניהלה משא ומתן על תנאי ההסכם. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי התנהלות התובע לא היוותה פעולה אקטיבית פסולה, כנדרש לממצא של חוסר תום לב. עמידתו של התובע על זכויותיו על פי ההסכם לא נחשבה אפוא להפרת חובת תום הלב. לאור האמור, קיבל בית המשפט את תביעת התובע והורה לנתבעת לשלם לו סך של 2,987,778 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 25.2.2016, וכן שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.