ת"א 9735-08-13

תקציר

הנתבעת ביקשה לחייב את התובעת בהפקדת ערבות לתשלום הוצאות, לפי סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999. הבקשה נובעת מתביעת פיצויים כספיים שהגיש התובע כנגד הנתבע ואחרים, בגין חתימתו הבלתי מורשית לכאורה של הנתבע על חידוש חוזה שכירות. הנתבע מבקש ערבות של מיליון שקל לפחות, בנימוק של סיכוי לתביעת סרק ואמצעיו הכספיים המוגבלים של התובע. בתגובה, התייחסה התובעת לניסיונותיה להתחמק מבית המשפט ומסרה תעודת רו"ח מחודש מרץ 2014, המאשרת את תשלומי המס העדכניים שלה ותשלום חלקי ששולם לנתבעת. עם זאת, התעודה לבדה אינה ראיה מספקת ליכולתו של התובע לכסות את הוצאות הנתבע. התובעת לא גילתה את מלוא נכסיה, התחייבויותיה או התחייבויותיה, ולא צירפה מסמכים תומכים כגון דפי בנק או מאזנים. יתר על כן, סיכויי הצלחתו של התובע בהליך העיקרי אינם ברורים בשלב זה. בית המשפט, לאחר ששקל את ההגשות והתצהירים שהוצגו, מוצא כי התובע לא הוכיח די הצורך חריג לכלל של דרישת ערובה. בית המשפט אינו משוכנע כי התובע יכול לשאת בהוצאות הנתבע אם האחרון יזכה בתביעה. לפיכך, בית המשפט נעתר לבקשת הנתבע ומורה לתובע להעמיד ערבות בסך 100,000 ₪ בתוך 30 יום להבטחת הוצאות הנתבע. אם הערבות לא תינתן, יחולו תקנות סדר הדין האזרחי. בנוסף, נדרש התובע לשלם לנתבע את הוצאות הנתבע בבקשה זו, בסך 5,000 ₪. החלטה זו מועברת לצדדים על ידי המזכירות.