ת"א 7199-10-13

תקציר

המחלוקת בין יוסי לעורך דינו גיורא נסובה סביב פרשנות ההסכם ביניהם בנוגע לשכר טרחה בגין ייצוג יוסי בתביעה נגד רסקו. התביעה הייתה בגין הפרת חוזה הקשור לפרויקט "כתר דוד", ובהסכם נקבע כי גיורא תקבל 20% מכל סכום שיתקבל כתוצאה מהתביעה. פסק הדין הראשוני פסק לטובתו של יוסי בבית משפט השלום בתל אביב ופסק לו למעלה ממיליון שקל, אך פסק דין זה בוטל מאוחר יותר בערעור, כלומר יוסי לא קיבל כל תשלום מרסקו. השאלה המרכזית הייתה האם שכר טרחתו של גיורא תלוי בתוצאות בית משפט השלום או בתוצאה הסופית של ההליך. בית המשפט פירש את החוזה כמשתמע מכך ששכרו של גיורא קשור ישירות לקבלת הכסף בפועל על ידי יוסי, ומאחר שלא התקבל כסף, גיורא לא היה זכאי לעמלה של 20%. בנוסף, בית המשפט קבע כי הצדדים לא צפו את התרחיש של פסק דין מוצלח בערכאה נמוכה יותר שבוטל מאוחר יותר, וגיורא - בהיותו מנסח ההסכם - היה צריך לציין במפורש את הזכאות לשכר טרחה בחוזה. טענותיו של גיורא כי הצדדים התכוונו ששכר הטרחה יתבסס על תוצאת הערכאה הנמוכה יותר וכי עורך דינו החדש של יוסי התרשל בהליך הערעור נדחו. בית המשפט מצא אותם כבלתי נתמכים ומקוממים, במיוחד לאור העובדה שגיורא לא הביא כל ראיה לטענותיו. כמו כן, תביעתו של גיורא לתוספת שכר טרחה בגין הטיפול בעיכוב הביצוע התקבלה באופן חלקי, ועל כך נפסקו לו 5,000 שקל. כמו כן הורה בית המשפט לגיורא להשיב ליוסי 131,600 שקל, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד התשלום, ולכסות את שכר טרחת עורך דינו של יוסי בשיעור של 15%. לגיורא ניתנו 30 יום לקיים את פסק הדין, שניתן בהיעדרם של שני הצדדים.