תא"ק 64253-05-16

תקציר

התובעת, רשות מקומית, תבעה חברה פרטית ושניים מבעלי השליטה בה בגין תשלום ארנונה המגיעה לכאורה על שלושה נכסים שהיו בבעלות החברה בין השנים 2007 ל-2009. התביעה המקורית, שהוגשה בשנת 2016, נדחתה כמיושנת, אך ערעור הוביל לכך שהתיק הוחזר לבית המשפט כדי לברר את הטענות לגופן. הרשות המקומית טענה כי החברה הפסיקה את פעילותה והתפרקה מבלי לשלם את חוב המס, ולכן ניתן לגבות את החוב מבעלי השליטה. עם זאת, הנתבעים סיפקו ראיות משכנעות לכך שלא היו מעורבים בניהול החברה, לא קיבלו דיבידנדים כלשהם והפסידו את השקעתם כאשר החברה נסגרה עם חוב משמעותי. הם גם הפריכו את חזקת הברחת הנכסים והראו כי פעילות החברה הופסקה בשנת 2009. מאחר שהתובע לא הביא ראיות לכך שעילת התביעה נגד הנתבעים אינה חסומה על פי חוק, ובהתחשב בעדויות המהימנות של הנתבעים ובראיות שהוגשו, פסק השופט לטובת הנתבעים. התובע חויב לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪.