דב"ע נו/153 - 0

תקציר

מדובר בערעור על פסק דין שדחה את טענת האחות כי יש להכיר באוטם שריר הלב שלו, ממנו סבל בשנת 1993, כתאונת עבודה. החלטת בית המשפט אישרה את פסק דינו של הערכאה הנמוכה יותר, וקבעה כי המערערת לא הצליחה להוכיח את התרחשותו של "אירוע חריג" בעבודה. הראיות שהוצגו תיארו אחות עם תחושה סובייקטיבית של הטרדה ואפליה במקום עבודתו. האירוע שגרם לכאורה לאוטם שריר הלב שלו היה חילופי דברים עם רופא בנוגע לאי השתתפותו במסיבת פרידה. עם זאת, בית המשפט מצא אירוע זה כאירוע בעל חשיבות שולית ואינו חריג בהשוואה לעבודתו היומיומית של המערער. קביעה זו הושפעה גם מהיעדר כל אזכור של אירוע זה בתביעתו הראשונית של המערער למוסד לביטוח לאומי וברישומים הרפואיים, דבר המעיד על כך שלא אירע אירוע חריג. יתר על כן, בית הדין הדגיש כי לחץ נפשי מתמשך לאורך תקופה ארוכה, כפי שחווה המערער, אינו מהווה תאונת עבודה, אשר צריכה להיות אירוע פתאומי וצפוי. בסופו של דבר, הערעור נדחה, מה שחיזק את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, שכן המערערת לא הביאה ראיות מספיקות לאירוע חריג בעבודה.