עת"א 19158-03-14

תקציר

על העותר במקרה זה נגזרו שני עונשים נפרדים בגין עבירות שונות. גזר הדין הראשון, שניתן על ידי בית משפט השלום, קבע כי הוא ירצה 9 חודשי מאסר. לאחר מכן נגזרו עליו 10 חודשי מאסר בגין עבירה אחרת, אשר לאחר ניכוי ימי המעצר הביאה למועד שחרורו בפברואר 2014. השאלה שעמדה על הפרק הייתה האם החלטת המשיב לחייב את העותר לרצות את עונש המאסר הארוך מבין השניים הייתה חוקית. בית המשפט פסק לטובת המשיב ודחה את העתירה. נקבע כי ערכאה שנייה נעדרת סמכות לדון בעונש קודם, ואינה יכולה לשנות את תקופת המאסר שהוטלה על ידי בית משפט אחר, אלא אם כן היא ערכאת ערעור. לפיכך, על העותר לרצות את יתרת תקופת המאסר הראשונה, המסתיימת ביולי 2014, למרות הציפייה שיצר שירות בתי הסוהר כי ישוחרר מוקדם יותר. פסק הדין מחזק את העיקרון לפיו לכל בית משפט סמכות לגזור את עונשו, וניכוי ימי מעצר במקרה אחד חל אך ורק על אותו מקרה, מבלי להשפיע על גזרי דין קודמים. כל שינוי בעונש קיים חייב להיעשות באמצעות ערעור פורמלי, ואינו יכול להשתמע. זאת ועוד, הסכמת הצדדים בהליך השני לא הקנתה לבית המשפט סמכות להפחית את העונש שהוטל במקרה הראשון. משכך, נדחתה העתירה, והחלטת המשיב להשאיר את העותר במעצר עד יולי 2014 נחשבה כדין.