ת"א 3400-08-11

תקציר

הפרשה נסובה סביב מותה של קשישה, אסתר גלילי, שהוכתה למוות על ידי מסתנן מסודן, יעקב בשיר אל-פאדל, בדרום תל אביב ב-24 בפברואר 2010. התובעים, בהיותם בתו ונכדתו של המנוח, טענו כי המשטרה התרשלה בשחרורו של אל-פאדל שעה לפני התקיפה הקטלנית, שכן הוא היה מסתנן סודאני אלים ושיכור, והאזור היה מועד לאלימות כזו. לטענתם, המשטרה התעלמה מסימני סכנה ברורים ולא זיהתה אותו, מה שהיה מגלה כי נאסר עליו להישאר בתל אביב. עם זאת, המדינה טענה כי המשטרה פעלה באופן סביר על סמך המידע שהיה ברשותה באותה עת, והטיפול במסתנני הגבול הוא עניין לבג"ץ ולא לבית משפט נזיקי. בית המשפט לא מצא ראיות לרשלנות מצד המשטרה. השוטרים הגיעו לזירת תקרית קודמת שבה היה מעורב אל-פאדל, אך זו כבר הסתיימה ולא מצאו ראיות לאלימותו או למסוכנותו. מאחר שקורבן האירוע סירב להגיש נגדו כתב אישום, שחררה המשטרה את אל-פדל, החלטה שהתבררה כסבירה בהתחשב בנסיבות. המשטרה לא יכלה לדעת על התנהגותו האלימה הקודמת של אל-פאדל, ושכרותו לבדה לא הצדיקה את מעצרו או מעצרו. בנוסף, צו השחרור שהופר על-ידי אל-פדל היה צו מנהלי, והפרתו לא הקימה עילה למעצר או למעצר על-פי החוק. בית המשפט הדגיש כי המשטרה אינה חסינה מאחריות בגין אי מניעת פשעים וחלה עליה חובת זהירות כלפי הציבור. עם זאת, במקרה זה, לא היה קשר מיוחד בין שחרורו של אל-פאדל על ידי המשטרה לבין הטרגדיה שבאה בעקבותיו. התובעים לא הצליחו להוכיח כי השוטרים ידעו או היו צריכים לדעת על מצב הפצצה המתקתקת של אל-פאדל בזמן אמת. לפיכך, התביעה בגין רשלנות נדחתה. לאור הנסיבות, חויבו התובעים לשלם הוצאות מדינה בסך 4,000 ₪.