ע"פ 1193/16

תקציר

פסק דינו של בית המשפט מדגיש את העיקרון לפיו ערכאות ערעור אינן מתערבות בדרך כלל בקביעות עובדתיות ומהימנות של בתי משפט קמא, אלא בנסיבות חריגות שבהן ניכרות סתירות משמעותיות או שיקול דעת מוטעה. במקרה דנן ערער המערער על הרשעתו, תוך התמקדות בסתירות בין הודאתו לבין הראיות. הודאתו של המערער התפתחה באופן משמעותי לאורך הצהרות רבות – החל מהכחשה מוחלטת וכלה בהודאה ברצח – כל גרסה חדשה נבעה מלחץ חקירה וראיות פורנזיות. בית המשפט בחן את מהימנות ההודאה על פי מבחנים משפטיים מבוססים, ובסופו של דבר ראה בה אמינה ביותר ועולה בקנה אחד עם ראיות חיצוניות. למרות טענות על מחדלים חקירתיים ואי התאמות כגון היעדר DNA על אדן החלון או חבלות על פניו של הקורבן, בית המשפט מצא כי אלה לא החלישו באופן מהותי את ההודאה. ההודאה נתמכה בפרטים ספציפיים לגבי מניע הפשע, שיטתו והעקביות העובדתית שלו עם זירת הפשע, ובמיוחד עם מיקום הגופה. בית המשפט דחה את הערעור, אישר את ההרשעה והפחית את סכום הפיצוי שחב המערער. פסק הדין, שנתמך פה אחד על ידי השופטים, קבע כי מעגל הראיות נגד המערער סגר את אשמתו מעבר לכל ספק סביר.