ת"א 14736-07-11

תקציר

המחלוקת נסובה סביב שתי דירות שנרכשו על ידי התובעים מחברת הבנייה הנתבעת בשנת 2002, מתוך כוונה להשתמש בהן כיחידות מגורים. עם זאת, הדירות יועדו לשימוש משרדי בלבד, מה שהוביל לסיבוכים בתהליך הרישום. התובעים, ששילמו עבור שירותים משפטיים הקשורים לרכישת הדירות ורישומן, נתקלו בעיכובים בהעברת זכויות הדירה על שמם, אשר יוחסו לגורמים שונים, לרבות שינויים שביצעו דיירים אחרים בבניין. הדבר הוביל למאבק משפטי ממושך. הסוגיות העיקריות שעמדו בפני בית המשפט היו האם הנתבעים הפרו את התחייבויותיהם החוזיות וגרמו נזקים לתובעים, ואם כן, מהם הסעדים המתאימים. מהראיות עולה כי החברה הבונה, הנתבעת מס' 1, לא פעלה באופן סביר באיחוד החלקות וברישום הדירות. למרות מאמצי עורכי הדין, חברת הבנייה לא הצליחה להשלים את תהליך הרישום בלוחות הזמנים הנקובים בחוזה. בית המשפט מצא כי העיכובים של החברה היו בלתי סבירים וכי התובעים, שלא זכו לייצוג משפטי במהלך המשא ומתן, לא יכלו לצפות באופן סביר הליכים כה ארוכים. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי עורכי הדין, הנתבעים מס' 2 ו-3, לא ייצגו את התובעים באופן פורמלי והגבילו את תפקידם לביצוע פעולות רישום, בגינן גבו אגרה. מאחר שהתובעים לא סיפקו ראיות מספיקות לנזקיהם, בית המשפט לא פסק פיצוי בגין הפסדים כספיים או לא כספיים לכאורה. תחת זאת, חויבה חברת הבניין להשיב לתובעים את התשלום עבור שירותים משפטיים, בסך 12,390 שקל, כולל הפרשי ריבית והצמדה משנת 2005. בנוסף, פסק בית המשפט לטובת התובעים והורה לנתבעת מס' 1 להקל על רישום הדירות על שמם. דרישת התובעים להוצאות ושכר טרחת עורך דין נדחתה בשל התנהלותם הלא יעילה במהלך ההליך, והתביעה נדחתה שלא בנוכחות הצדדים.