בש"פ 3642/04

תקציר

הכרעת הדין הנדונה קשורה לבקשתו של המערער, המואשם באונס ובעבירות מין נוספות, לעיין ביומנה המלא של אחת המתלוננות, ל.א., במסגרת הליך הגילוי. המשיב (התביעה) מסר למערער רק עמודים נבחרים ביומן, בטענה כי שאר היומן אינו רלוונטי למקרה ואין צורך לחשוף אותו כדי להגן על פרטיותה של המתלוננת. השאלה העומדת על הפרק היא האם היומן, או חלקים ממנו, מהווים "חומר חקירה" שיש להעמיד לרשות ההגנה לפי סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי. בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק בעבר לטובת התביעה, והמערער ערער על החלטה זו לערכאה גבוהה יותר. בית המשפט העליון דחה כעת את הערעור, ואישר את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר. בכך היא הכירה במבחן הרחב להגדרת חומר חקירה, הכולל לא רק ראיות הקשורות ישירות לכתב האישום אלא גם חומר שולי לו. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי ההגדרה של חומר חקירה צריכה לאזן בין זכותו של הנאשם למשפט הוגן לבין זכותו של הפרט לפרטיות. במקרה זה נמצא כי היומן המדובר מכיל פרטים אישיים ופרטיים על חייה של המתלוננת שאין להם כל קשר לאירועים המוזכרים בכתב האישום ואף לא לשוליו. לפיכך, נפסק כי דפי היומן שלא נמסרו למערער אינם מהווים חומר חקירה, והתביעה לא נדרשה לגלותם. בית המשפט הגיע למסקנה כי החלטת הערכאה הנמוכה יותר הייתה ראויה ודחה את הערעור, תוך שמירה על פסק הדין המקורי.