ע"א 8143/06

תקציר

על בית המשפט להיות זהיר בבואו לדחות תביעה המבוססת על תקופת ההתיישנות, שכן היא עלולה להתנגש עם זכות הגישה החוקתית לערכאות. נדונו סעיפים 8 ו-11 לחוק ההתיישנות, הקובעים הארכות בתנאים מסוימים. לגבי סעיף 8, התובע היה מודע להידרדרות במצבו בשנת 1985 ואף פתח אז בהליכים משפטיים, כך שלא הייתה הצדקה לעיכוב עד שנת 2004. קבלת חוות דעת רפואית לבדה אינה מאריכה את תקופת ההתיישנות, אחרת ניתן להאריך אותה ללא הגבלת זמן בכל תביעת רשלנות רפואית. אשר לסעיף 11, למרות שלתובע הייתה היסטוריה של בעיות נפשיות, הראיות הראו כי הוא היה מסוגל לטפל בענייניו המשפטיים במשך כל התקופה הנדונה. הוא התכתב עם גורמים שונים, עבד במשרה חלקית ואף הגיש תביעה בשנת 1998. לפיכך, החלטתו של בית משפט קמא לדחות את התביעה על יסוד תקופת ההתיישנות הייתה מוצדקת, והערעור נדחה. התובע יחויב בהוצאות הנתבע. השופטת א' חיות והשופט א' פוגלמן מסכימים עם ההחלטה.