ע"א 18162-10-11

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של סכסוך רכושי ארוך שנים בין עירייה לבין משיבים פרטיים. המשיבים מחזיקים ובנו על חלקות הקרקע המדוברות מאז שנת 1953, אך הקרקע רשומה על שם העירייה. בסופו של דבר הגישה העירייה בשנת 2003 תביעה לסילוק ידה, שהובילה לפסק דין בבית משפט השלום שהורה על פינוי המשיבים ופיצוים על השקעתם. שני הצדדים ערערו על פסק דין זה, שהסתיים בהכרעת רוב לטובת העירייה, אך הורה על עיכוב ביצוע עד לקבלת פיצוי על המשיבים בגין השקעתם. פסק דינו של בית המשפט המחוזי היה מכריע בעניין הפיצויים, והחזיר את התיק לבית משפט השלום לקביעת הסכום. לאחר מספר שומות החליט בית משפט השלום כי על העירייה לפצות את המשיבים בסכום מסוים, לרבות מע"מ, בגין שווי השיפורים שבוצעו בקרקע. לאחר מכן ערערה העירייה על פסק דין משלים זה, וטענה כי המשיבים הם מסיגי גבול ולכן אין לפצותם, וכי הסכום שנפסק אינו סביר. עם זאת, פסק הדין הקודם כבר קבע כי המשיבים זכאים לפיצויים, ועל כן ערעור זה נדחה בנקודה זו. השופט מסכים עם טענותיה האחרות של העירייה בנוגע לשיטת השומה, הכללת חלקה 109 והוספת מע"מ, ולכן קובע כי ערעור העירייה יתקבל בנקודות אלה. תחת זאת, על העירייה לשלם למשיבים סך של 415,000 ₪ כפיצוי בגין הוצאותיהם, ללא תוספת מע"מ, כאשר פינוי המשיבים הוא תנאי מוקדם לתשלום זה. כן ישלמו המשיבים לעירייה הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.