עת"מ 1173/07

תקציר

העותרים, הורים שכולים, חלקו על החלטת משרד הביטחון להעניק להם הטבות בעקבות התאבדות בנם, שיוחסה לשירותו הצבאי. ההורים ביקשו לקבל את ההטבות מיום פטירת בנם בשנת 1995, אך משרד הביטחון הסכים לשלם להן רק משנת 2004, אז הוכר בנם רשמית כ"נפטר". ההורים טענו כי החלטת המשרד הייתה הצהרתית ולא מעצבת, כי התנהלות הממונה על התגמולים הייתה מפלה, וכי ההנחיות הפנימיות לפיהן פעל נושא המשרה אינן סבירות. בית המשפט צידד בהורים, וקבע כי למרות שאופי ההחלטה היה הצהרתי, הגמלאות אינן מחויבות על פי חוק וניתן להתנות את שילואן במועד ההכרה. בית המשפט קיבל את טענת ההורים כי התנהלותו של קצין התגמולים הייתה בלתי סבירה, שכן הליך הערעור ארך כמעט תשע שנים וגרם להפליה בלתי צודקת. יתר על כן, בית המשפט מצא כי הסעיפים הרלוונטיים בהנחיות הפנימיות של המשרד אינם סבירים, שכן הם יוצרים א-סימטריה שרירותית בקרב ההורים השכולים. ההנחיות לא קבעו מסגרת זמן לתהליך ההכרה, מה שהוביל למצבים שבהם מועד תשלום הקצבאות הפך אקראי. בית המשפט קבע כי יש לתקן את ההנחיות כך שיבטיחו הפעלת שיקול דעת במקרים פרטניים וכי נסיבותיו הספציפיות של מקרה זה מצדיקות סטייה מהכלל. משכך, קיבל בית המשפט את העתירה והורה למשרד הביטחון לשלם להורים את מלוא שווי הגמלאות משנת 1995, בנוסף להוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 40 אלף שקל.