בר"מ 6053/19

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בנוגע לבקשת רשות ערעור על פסק דין קודם שדחה ערעור על החלטת משרד הפנים. המבקש, אזרח רוסי, נכנס לישראל באשרת תייר בשנת 1999 ושהה מעבר לתאריך התפוגה. בשנת 2002 נולד לה בן עם אזרח ישראלי והיא הגישה בקשה להסדרת מעמד על בסיס יחסיה עמו. הרשויות הישראליות יזמו עבורה הליך הדרגתי להסתגלות מעמד, שבעקבותיו קיבלה ב־2005 רישיון לישיבת ארעי. היתר זה חודש מעת לעת. עם זאת, בעקבות פרידתה מבן זוגה, ההליך הופסק, והיא התבקשה לעזוב את הארץ. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה לישיבת קבע מטעמים הומניטריים, אך בקשתו נדחתה. גם פניותיה הבאות לוועדות הפנימיות של משרד הפנים לא צלחו. היא טענה כי הליכי הסדרת המעמד אינם ברורים וכי בעניינה הוצגו שיקולים הומניטריים מובהקים, לרבות טובת בנה הישראלי הקטין ושהותה הממושכת בארץ. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה, ואישר את החלטות הערכאות הנמוכות. בית המשפט הדגיש את שיקול הדעת הרחב הנתון למשרד הפנים במקרים כאלה ומצא כי רישיון השהייה הזמני מאזן בין מצבו של המבקש לבין מדיניות החוץ הכללית. טענות המבקש, שכבר נדונו בשתי ערכאות, לא עוררו שאלות עקרוניות או חשש לעיוות דין. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה. החלטה זו ניתנה על סמך נסיבותיו הספציפיות של המקרה, ללא כל צו להוצאות.