בג"צ 11264/05

תקציר

פסק הדין עוסק בעתירה שהגישו עולים מאתיופיה נגד החלטת ממשלה שהתקבלה ב-2003 לבטל את מענקי הדיור ולהחליפם בהלוואות מסובסדות. העותרים טענו כי ההחלטה פגעה באינטרסים ובציפיות ההסתמכות שלהם, וגרמה לאפליה. עם זאת, בית המשפט דחה את העתירה מכמה טעמים. ראשית, חל שיהוי משמעותי של למעלה משנתיים בהגשת העתירה, אשר כשלעצמו היווה סיבה מספקת לדחייתה. בית המשפט אף הסכים עם טענתם המקדמית של המשיבים כי הסוגיות העיקריות שהועלו בעתירה כבר נבחנו ונדחו בתיק קודם (בג"ץ 3560/03). לגופו של עניין, בית המשפט קבע כי החלטות תקציביות נתונות לשיקול דעתה של הממשלה והוא לא יתערב אלא אם נעשה שימוש לרעה בכוח. החלטת הממשלה הייתה מוצדקת בנימוק של צמצום הגירעון וקידום היציבות הכלכלית. יתר על כן, בית המשפט מצא כי המדיניות הנוכחית, שהבחינה בין עולים שנותרו במרכזי קליטה לבין אלה שעזבו, התבססה על וריאציות רלוונטיות ולא היוותה אפליה. קביעת סדרי העדיפויות התקציביים, קבע בית המשפט, היא ככלל עניין לממשלה, ולעותרים אין זכות לצפות שהמדיניות תיוותר ללא שינוי. השופט רובינשטיין הוסיף חוות דעת מסכמת, והביע תקווה כי המדינה תעמוד בהתחייבותה לגבש תוכנית כוללת לסיוע ליוצאי אתיופיה. המשנה לנשיא ריבלין הסכים עם פסק דינו של השופט אלון ועם דברי השופט רובינשטיין.