ת"א 19377-08-10

תקציר

פסק הדין דן בתביעת התובעים נגד מדינת ישראל בגין הפסקת עיסוקם בפיטום אווזים, שנפסק כבלתי חוקי, ובדרישתם לפיצויים גם שלא באשמת המדינה. פסק הדין נפתח בסיכום טענות התובעים, הסובבות סביב שתי טענות עיקריות. הראשון הוא פגיעה בזכויותיהם החוקתיות והשני הוא החלת דוקטרינת הפיצוי ללא אשמה. לאחר מכן ממשיך פסק הדין להפריך כל אחת מטענות התובעים. היא מדגישה כי לא הייתה כל פגיעה בזכויותיהם החוקתיות של התובעים מאז קבע בעבר בג"ץ כי חופש העיסוק של התובעים הוגבל כדין בשל התעללות בבעלי חיים. גם הגבלה זו נמצאה מידתית. לפיכך, הדיון בעניין זה סגור, והתובעים אינם יכולים לטעון לפגיעה בזכויותיהם החוקתיות. אשר לתביעה השנייה, פסק הדין מציין כי דוקטרינת הפיצוי ללא אשם לא אומצה במשפט הישראלי. בנוסף, נדחות גם טענות התובעים בדבר הסתמכות על חקיקה קיימת וחלוקת הנזק. פעולות המדינה נמצאו חוקיות, וגם שיקולי תקציב משחקים תפקיד בכך שלא הטמיעו את דוקטרינת הפיצוי ללא דופי במשפט הישראלי. זאת ועוד, טענתם החדשה של התובעים בדבר החזרת כספי הסיוע לא הוזכרה בהודעתם הראשונית והיא מופרכת אף היא. השופטת מסכמת וקובעת כי לטענת התובעים אין בסיס משפטי ודינה להידחות על הסף. התובעים חויבו לשלם לנתבע את הוצאותיו ושכר טרחתו, בסך 15,000 ₪.