ת"א 1326/00

תקציר

התובע, שעבד כמנהל חוף, הגיש תביעה לפיצויים נגד מעסיקו ועובד נוסף בגין נזקי גוף בעקבות תאונת עבודה. האירוע המדובר היה של עובד הנתבע שתקף את התובע בחרב וגרם לו לחבלות קשות בידו של התובע. התקיפה נגרמה לכאורה על ידי התובע שהוציא את סירתו של התוקף מהחוף, שכן הוא לא שילם את דמי האחסון. עם זאת, בית המשפט קבע אחרת, והגיע למסקנה כי התקיפה נבעה מהערותיו המעליבות של התובע על מעמדו של התוקף כעוזר של כוחות הביטחון. בית המשפט ניתח בדקדקנות את העובדות, תוך שהוא חולק על גרסת התובע לאירועים. נקבע כי התוקף לא נכנס לחוף כשהוא מניף חרב אלא שלף אותה במפתיע במהלך התקיפה. בית המשפט דחה גם את טענת התובע כי התקיפה התרחשה מיד לאחר הוצאת הסירה, וקבע כי היא אינה עולה בקנה אחד עם ראיות אחרות. כמו כן, ניכר כי התובע מילא תפקיד ניהולי בחוף הים ולא הוכיח כי הנתבעים יכלו לצפות את התקיפה. באשר לאחריות, קבע בית המשפט כי הנתבעים לא התרשלו, שכן לא הייתה להם סיבה לצפות את התקיפה. בנוסף, לא נמצא קשר סיבתי עובדתי או משפטי בין הרשלנות הנטענת לבין נזקו של התובע. תביעת התובע לנזקים, לרבות הפסדי השתכרות, כאב וסבל וסיוע מצדדים שלישיים, נדחתה אף היא, שכן בית המשפט מצא כי נזקי התובע פוצו במלואם על ידי קצבאות המוסד לביטוח לאומי. משכך, דחה פסק הדין את תביעת התובע במלואה והורה לו לכסות את הוצאות הנתבעים, בסך 30,000 ₪.