ת"א 38116/05

תקציר

פסק דין זה עוסק בשאלה האם העתקת יצירות התובעים על ידי הנתבעים מהווה יחס הוגן, ואם לאו, האם התובעים זכאים לפיצוי בגין הפרת זכויות יוצרים, עשיית עושר ולא במשפט שהתרחשה מחוץ לכותלי בית המשפט, תיאור כוזב, רשלנות והפרת חובה חקוקה. התובעים, שני עורכי דין ומשרדם המתמחה בקניין רוחני, יחד עם לקוחותיהם, הגישו תביעה נגד שני נתבעים, עורך דין וחברת לקוחותיו, בגין העתקת חלקים גדולים ממסמכי בית המשפט הקודמים של התובעים, שהוגשו בשם לקוחותיהם, בתביעה של הנתבעים עצמם. הנתבעים הודו בהעתקה, אך טענו כי מדובר בשימוש הוגן, וכי מסמכים משפטיים אינם יצירות ספרותיות המוגנות בזכויות יוצרים. בית המשפט מצא כי בעוד שמסמכים משפטיים אינם יצירות ספרותיות טיפוסיות, כתבי הטענות של התובעים היו מקוריים ויצירתיים דיים כדי להיות מוגנים על ידי חוק זכויות יוצרים, והנתבעים אכן הפרו את זכויות היוצרים של התובעים, כמו גם את זכותם המוסרית, בכך שהעתיקו חלקים גדולים מהמסמכים ללא ייחוס. עם זאת, בית המשפט לא קיבל את מרבית טענותיהם האחרות של התובעים, ולא מצא כל ראיה לכך שהנתבעים התעשרו שלא בצדק, פגעו בשמם הטוב של התובעים או הציגו באופן כוזב את היצירה כשלהם. בית המשפט מצא את הנתבעים אשמים ברשלנות ובהפרת חובה חקוקה, ופסק לתובעים פיצויים בסך כולל של 40,000 ₪, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.