ע"פ 2939/19

תקציר

בבחינת התיק, החליטה ערכאת הערעור לדחות את הערעור על גזר הדין. העיקרון המנחה החלטה זו הוא הכלל המבוסס כי התערבות בגזר הדין על ידי ערכאת ערעור שמורה למקרים חריגים, כגון חריגה מנורמות ענישה קבועות או מנסיבות מיוחדות. בית המשפט מצא כי אף אחד מתנאים אלה לא חל במקרה הנוכחי. הודגשה חומרת ההצתה כעבירה, תוך ציון הפוטנציאל שלה לגרום לנזק נרחב ובלתי מבוקר, תוך סיכון חיים ורכוש. אירוע הצתה ספציפי זה הביא להרס מוחלט של דירת המתלונן ולנזק ליחידה שכנה. השריפה התרחשה בבניין רב קומות בזמן שאנשים ישנו, מה שהגדיל את הסיכון לנזק גופני פוטנציאלי. בנוסף, מעשיו של המערער חרגו מעבר להצתה; הוא גם ביצע מעשי אלימות נגד אחותו, כולל איומים ותקיפה פיזית. עברו הפלילי העשיר של המערער, המתפרש על פני כ-30 מתוך 55 שנותיו, החמיר עוד יותר את מצבו, שכן הוא עוסק באופן עקבי בעבירות אלימות למרות עונשי מאסר קודמים. בהתחשב בגורמים אלה, לצד חוסר השיקום או השינוי בהתנהגותו של המערער, מצא בית המשפט את העונש הולם ועולה בקנה אחד עם מדיניות השופט. צוינה קבלת האחריות המאוחרת של המערערת, אך לא היה בה די כדי לשנות את החלטת בית המשפט. הערעור נדחה על הסף, תוך הבעת תקווה כי המערער יוכל לתקן במהלך מאסרו, שכן אי שינוי עלול להביא להמשך המאסר בעתיד.