ת"א 37530-06-15

תקציר

עניינו של פסק הדין בשתי תביעות שהגיש משרד ד"ר משה וינברג ושות', עורכי דין ונוטריונים, נגד עו"ד אברהם דורון, בנוגע לשכר טרחת עו"ד וינברג ושות'. התביעה הראשונה, ת"א 59251-02-15, הוגשה על סך 2,709,866.32 ₪ ומבקשת להטיל חובות חוב על עו"ד דורון המשתייכת למספר חברות בהן הוא בעל מניות. התביעה השנייה, ת"א 37530-06-15, מבקשת שלושה סעדים הצהרתיים הקשורים לאותן חברות ולחלוקת שכר הטרחה בין וינברג ושות' לבין עו"ד דורון. פסק הדין מתייחס בעיקר לבקשות הנתבע לדחות את שתי התביעות. הבקשה לדחיית התביעה הראשונה, ת"א 59251-02-15, מבוססת על מספר טענות: התיישנות, שיהוי ומניעה, ואי תשלום אגרות בית המשפט הנדרשות. באשר לתקופת ההתיישנות, קבע בית המשפט כי אם נכונות טענותיו של וינברג, עילת התביעה לא התגבשה בעת מתן השירותים המשפטיים, אלא במועד מאוחר יותר, כפי שהוסכם בין הצדדים. השאלה האם היה הסכם כזה צריכה להתברר במהלך הדיון. לפיכך, טענת ההתיישנות נדחתה בשלב זה. ההחלטה בתביעת הדחייה בשל אי תשלום אגרת בית המשפט מועברת לרשם. אשר לתביעה השנייה, ת"א 37530-06-15, נעתר בית המשפט לבקשה לדחייתה על הסף. לתביעה אין קיום עצמאי, ומטרתה היא רק להשפיע על ההכרעות בתביעות אחרות, לרבות התביעה הראשונה. זהו פיצול של עילת התביעה ואינו מותר לפי תקנות סדר הדין האזרחי 44 ו-45. יתר על כן, התביעה מהווה ניצול לרעה של ההליך המשפטי, ולכן היא נדחית ללא צו להוצאות. לבסוף, קבע בית המשפט כי אם התביעה הראשונה לא תידחה בשל אי תשלום אגרות, יידונו שאלות תקופת ההתיישנות והשיהוי בתום ההליך, לאחר שמיעת הראיות.