עפ"ת 50430-07-24

תקציר

הערעור מערער על פסק דין שמצא את המערער אשם בכך שלא מסר זכות קדימה לרוכב אופניים בעת שפנה שמאלה, דבר שגרם לתאונת דרכים שגרמה לפציעתו הממשית של רוכב האופניים. המערער טען כי מעולם לא ראה את רוכב האופניים והניח הנחות לגבי מסלולו של האחרון שאינן עולות בקנה אחד עם חומר הראיות. לגופו של עניין, טען המערער כי רוכב האופניים הגיח מבין מכוניות חונות בסמוך לצומת, אך בית המשפט מצא כי גם אם הדבר היה נכון, היה על המערער להבחין בו. בית המשפט הסתמך על סרטון של האירוע, על דו"ח בוחן התנועה ועדותו ועל גרסתו של המערער עצמו. בית המשפט אמנם הכיר במחדלי חקירה מינוריים, אך קבע כי אלה אינם פוגעים בהגנתו של המערער או יוצרים ספק סביר. די היה בראיות להוכיח את אשמתו של המערער מעבר לכל ספק. אשר לגזר הדין, התייחס בית המשפט לנסיבות העבירה ולמדיניות הענישה הרווחת. בהתחשב בפציעות הקלות יחסית, עונשו של בית משפט קמא – לרבות פסילה מנהיגה – היה סביר ומקל. הפסיקה תמכה בדעה זו. לפיכך, הערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין נדחה.