ע"ע 304/09

תקציר

בפסק דין זה ערערו המערערים על קביעותיו של בית המשפט המחוזי בנוגע לרכיבי אחריות שונים הנוגעים למשיבים. הם התנגדו להחלטת בית המשפט להרים את "המסך" של העמותה, ובכך לחייב אישית את מר אייזנברג בחוב העמותה. לאחר עיון נמצא כי מסקנותיו של בית המשפט המחוזי בעניין אחריות המשיב מעוגנות היטב בראיות עובדתיות ועולות בקנה אחד עם אמות מידה משפטיות, ועל כן מצדיקות אישור. עם זאת, בית המשפט קבע כי אין תשתית עובדתית מספקת המצדיקה הרמת מסך ההתאגדות בין מר אייזנברג לבין העמותה. כתוצאה מכך, לא ניתן היה לקיים את אחריותו האישית של מר אייזנברג בשל היעדר ראיות מספיקות להונאה או שימוש לרעה במבנה התאגיד, מה שהוביל לקבלה חלקית של הערעור. בית הדין אישר כי דיני החברות ודיני העבודה פועלים באופן שונה, אך לא הוכחה כוונת מרמה משמעותית או חוסר יכולת לפרוע המצדיקים הרמת מסך רק על סמך ממצאים קודמים של בית המשפט או דו"ח המנהל המיוחד. פסק הדין גם הכיר בכך שלא היו שיבושים כספיים מובהקים בתקופה הרלוונטית לתיק ולא עירוב נכסים ברור המצדיק הרמת מסך נגד מר אייזנברג. בעוד הבטחת האחריות התאגידית לזכאויות הכספיות של המשיבים נמשכה, בוטלה אחריותו האישית של מר איזנברג לחובות העמותה, דבר המצביע על הדינמיקה המורכבת בין כיסוי תאגידי לבין התחייבויות אינדיבידואליות במסגרת מובנית של עקרונות משפטיים וביסוס עובדתי.