הפ"ב 25238-08-15

תקציר

בית המשפט דחה את הבקשה לבטל את פסק הבורר. פסק הדין הדגיש את התערבותו המוגבלת של בית המשפט בפסקי בוררות, המתערב רק במקרים של עיוות דין. המבקש טען כי הבורר חרג מסמכותו בכך שדן בסוגיית הריבית על התשלום הנומינלי שנגבה מהמשיב, אך בית המשפט לא קיבל טענה זו. נמצא כי שני הצדדים התייחסו לסוגיית הבדלי הריבית והצמדה במהלך הליך הבוררות והסמיכו את הבורר לפסוק בעניין. בית המשפט קבע, כי דיון הבורר בסמכותו לפסוק ריבית פיגורים אינו מהווה חריגה מסמכותו, שכן הצדדים הרחיבו את סמכותו על ידי הצגת טיעונים משפטיים והסכמה להכרעתו בנושא. בנוסף, ציין בית המשפט כי טענת המבקש לחריגה מסמכות היא ניסיון לשנות בדיעבד את תנאי הבוררות לאחר שלא היה מרוצה מהתוצאה. בית המשפט הדגיש כי העילות לביטול פסק בוררות פורשו בצמצום, וטעויות ביישום החוק אינן מצדיקות התערבות, במיוחד כאשר הצדדים הסכימו להליך בוררות גמיש. כמו כן, נדחתה גם הטענה כי פסק הדין נוגד את תקנת הציבור או כי קיימת עילה לביטול פסק דין סופי, שכן הוא אינו פוגע בערכים חברתיים או בעקרונות של צדק ומוסר. גם מביטול עילת הטעות הגלויה על פני פסק הבוררות על ידי המחוקק משתמע כי טעויות בפסק דינו של הבורר אינן עילה מספקת לביטול. ככלל, הגיע בית המשפט למסקנה כי טענות המבקש חסרות שחר, ואין לבטל את פסק הבוררות.