רע"א 44704-05-25

תקציר

## ניתוח משפטי מקיף: רע"א 44704-05-25 איזבלה דווידאשוילי נ' חנה זלדה מייזוס **הקדמה:** פסק הדין הנדון בבקשת רשות הערעור (רע"א) בפני בית המשפט העליון (כב' השופט יחיאל כשר) נוגע למחלוקת הנוגעת למטרד רעש בין שכנות, איזבלה דווידאשוילי (המבקשת) וחנה זלדה מייזוס (המשיבה). המחלוקת נסבה סביב השאלה האם נגינת פסנתר של המבקשת בביתה מהווה "רעש בלתי סביר" או "רעש חזק" כהגדרתם בחוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961 (להלן: "חוק למניעת מפגעים") ותקנותיו. בקשת רשות הערעור הוגשה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר קיבל בחלקו את ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום. **הרקע העובדתי וההליכים הקודמים:** 1. **תביעת המשיבה בבית משפט השלום:** המשיבה, שביתה צמוד לביתה של המבקשת ומשותף עמו קיר, תבעה צו מניעה קבוע נגד נגינת הפסנתר של המבקשת, וכן פיצוי כספי בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה. במסגרת ההליך, הוגשו חוות דעת של מומחים אקוסטיים מטעם שני הצדדים. 2. **פסק דין בית משפט השלום:** בית משפט השלום (השופט פנש) דחה את תביעת המשיבה. בית המשפט דחה את פרשנות המומחה מטעם המשיבה, לפיה רעש העולה ב-5 דציבל מעל רעש הרקע מהווה "רעש בלתי סביר" על פי החוק. בית המשפט קבע כי פרשנות זו מרחיבה מדי ואינה מעוגנת בדין. לעומת זאת, בית המשפט אימץ את חוות דעת המומחה מטעם המבקשת, וקבע כי הנגינה אינה מהווה "רעש חזק" או "רעש בלתי סביר". בית משפט השלום חייב את המשיבה בהוצאות משפט. 3. **ערעור המשיבה לבית המשפט המחוזי:** המשיבה ערערה על פסק הדין. בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא ואגו) המליץ למשיבה לשקול למשוך את הערעור, בהיותו ערעור עובדתי במהותו, והציע מתווה פשרה. המשיבה בחרה להמשיך בהליך. 4. **פסק דין בית המשפט המחוזי:** בית המשפט המחוזי, על יסוד כתב טענות בלבד, קיבל את הערעור בחלקו. הוא קבע שתקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר), התש"ן-1990, מהוות כלי עזר ראייתי בלבד ואינן מונעות קביעה של "רעש חזק" או "בלתי סביר" על בסיס מכלול הראיות. בית המשפט דחה שוב את הפרשנות הגורפת של המומחה מטעם המשיבה, אך התייחס להפרש של 5 דציבל כשיקול רלוונטי. הוא נתן משקל לסבל שנגרם למשיבה, להשקעתה בבידוד אקוסטי, ולעובדה שהמבקשת לא נקטה בצעדים דומים. בית המשפט המחוזי קבע צו התנהגות מגביל לנגינת הפסנתר (שעות מוגדרות, מגבלה של שעתיים וחצי ביום) וביטל את חיוב המשיבה בהוצאות בבית משפט השלום. **בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון:** המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. טענותיה העיקריות התמקדו בהחלטת בית המשפט המחוזי להכריע בערעור על בסיס כתב טענות בלבד, ללא דיון, ובניגוד להמלצתו הראשונית למשיבה למשוך את הערעור. המבקשת טענה כי הסתמכה על עמדת בית המשפט המחוזי ונמנעה מלבקש דיון. כמו כן, נטען כי ביטול ההוצאות שנפסקו בבית משפט השלום נעשה ללא הנמקה מספקת. **ניתוח משפטי:** 1. **סמכות בית המשפט העליון והיקף הדיון (רשות ערעור ב"גלגול שלישי"):** * העיקרון המנחה הוא שבית המשפט העליון יידרש לבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" רק במקרים חריגים. חריגות זו מתמקדת בשני מסלולים עיקריים: * **שאלה משפטית עקרונית:** כאשר מתעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך. * **עיוות דין:** כאשר אי-מתן רשות ערעור יגרום לעיוות דין משמעותי לאחד הצדדים. * במקרה הנדון, כב' השופט כשר קבע באופן חד משמעי כי המקרה אינו עונה על אחד מהקריטריונים הללו. 2. **טענות המבקשת והתייחסות בית המשפט העליון:** * **טענת "עיוות דין" לכאורה עקב אי-קיום דיון:** * **היעדר זכות קנויה לדיון:** בית המשפט העליון הדגיש כי אין למבקשת זכות קנויה לקיום דיון בעל-פה בערעור, ובפרט כאשר בית המשפט המחוזי רשאי להכריע על יסוד הכתובים מכוח תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. * **טיעון בכתב:** הוכח כי המבקשת הגישה תשובה לערעור, כך שטיעוניה בכתב נשקלו על ידי בית המשפט המחוזי. * **הסתמכות על עמדת בית המשפט בניסיון פשרה:** בית המשפט העליון דחה את הטענה כי המבקשת שינתה את מצבה לרעה בהסתמך על עמדת בית המשפט המחוזי מהחלטתו בנוגע לניסיון הפשרה. נקבע כי בית המשפט אינו כבול לעמדות שהביע במסגרת ניסיונות פשרה שלא צלחו. כלל זה מבטיח כי צדדים יוכלו לנהל משא ומתן חופשי ללא חשש ש"אמירות" במהלך הדיון ישמשו נגדם בהמשך הדיון אם הפשרה לא תושג. * **פרשנות לעניין "עיוות דין":** בית המשפט העליון נוטה לפרשנות מצמצמת של "עיוות דין". במקרה זה, היעדר דיון בעל-פה, כאשר טיעונים בכתב נשקלו, לא נחשב כעיוות דין. * **טענת היעדר הנמקה לביטול ההוצאות:** * **הלכה פסיקתית בדבר הנמקה קצרה:** בית המשפט העליון הזכיר את ההלכה הפסיקתית לפיה הנמקה בשאלת הוצאות אינה חייבת להיות ארוכה, ויכולה להתבסס על השיקולים והנימוקים בפסק הדין העיקרי. * **קישור לנימוקי פסק הדין:** בית המשפט המחוזי ביטל את ההוצאות על בסיס העובדה שקיבל את ערעור המשיבה בחלקו, שיקול לגיטימי אשר כרוך בפסק הדין המהותי. * **כלליות ושטחיות הטענות:** * בית המשפט העליון הדגיש כי טענות המבקשת נטענו באופן כללי וללא ביסוס מספק, דבר המנוגד לדרישות בקשת רשות ערעור, ובפרט ב"גלגול שלישי". 3. **שאלות משפטיות שעלו (ו/או שלא עלו) ונסיון בית המשפט המחוזי לחדש:** * **פרשנות "רעש בלתי סביר" ו"רעש חזק" בחוק למניעת מפגעים:** זוהי ליבת המחלוקת המשפטית. בית משפט השלום אימץ גישה מצמצמת, בעוד בית המשפט המחוזי, למרות שדחה את הפירוש המילולי של המומחה מטעם המשיבה, גילה נכונות לבחינת הסבירות על בסיס מכלול הראיות, כולל הבאת שיקולים נוספים כגון סבל, השקעות בבידוד, והתנהלות הצדדים. * **הקשר בין תקנות הרעש לחוק:** בית המשפט המחוזי קבע כי התקנות הן כלי עזר ראייתי בלבד, ולא סוף פסוק. זוהי גישה המספקת גמישות לבית המשפט לבחון כל מקרה לגופו, מבלי להיות כבול באופן נוקשה למדדים פורמליים בלבד, אשר עלולים להחטיא את מטרת החוק למנוע מפגעים סבירים. * **איזון בין זכות השימוש ברכוש לבין מניעת מטרדים:** בית המשפט המחוזי ביצע איזון זה, בכך שהגביל את שעות הנגינה ואת משך הזמן היומי, אך לא אסר זאת לחלוטין. גישה זו מעודדת פתרונות פרקטיים ויצירתיים לסכסוכי שכנים. * **חדשנות משפטית:** ניתן לראות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נסיון ליישם עקרונות משפטיים של איזון, סבירות, והתחשבות בנסיבות מיוחדות, גם כאשר הוראות החוק והתקנות עצמן אינן מספקות תשובה ברורה וחד משמעית. ההכרה בחשיבות ההשקעה של המשיבה בבידוד, והדרישה (המשתמעת) מהמבקשת לנקוט בצעדים דומים, מבטאים נכונות של בית המשפט להכיר בערך הכלכלי והאישי של השקעות להפחתת מטרדים. **מסקנות:** בקשת רשות הערעור נדחתה, מאחר שלא עמדה בדרישות המחמירות למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". בית המשפט העליון לא מצא כי מתעוררות שאלות משפטיות עקרוניות או כי נגרם עיוות דין. פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לעומת זאת, מדגים ניסיון לגשר על פערים בפרשנות החוק למניעת מפגעים, תוך יישום עקרונות של איזון, סבירות והתחשבות בנסיבות ספציפיות. החלטתו לאסור באופן מוחלט את הנגינה, אלא להגבילה, מהווה פתרון פרקטי לסכסוך שכנים, ומעודדת את הצדדים למציאת דרכי הידברות ופתרונות מעשיים. הדגש על היות התקנות "כלי עזר ראייתי" פותח פתח לשיקול דעת שיפוטי רחב יותר בבחינת מטרדי רעש. ההחלטה בבית המשפט העליון מחזקת את העיקרון כי התערבות שיפוטית ב"גלגול שלישי" היא חריגה, ומדגישה את הצורך בהצגת טענות מבוססות ובעלות משמעות משפטית רחבה יותר.