תא"ח 39048-04-19

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **פסק דין – עיריית נתניה נ' אלעד על הים בע"מ (תא"ח 39048-04-19)** **א. מבוא ורקע עובדתי** פסק דין זה עוסק בתביעת סילוק יד שהגישה עיריית נתניה ("התובעת") נגד חברת "אלעד על הים בע"מ" ("הנתבעת") ממקרקעין בחוף "סירונית" בנתניה. הנתבעת הפעילה מסעדה במקום מכוח הסכם עם ח.ל.ת - החברה לפיתוח ולתיירות נתניה בע"מ. התביעה עניינה החזקה בלתי חוקית במקרקעין לאחר תום תקופת ההסכם. לציין כי דיון ההוכחות התקיים במאוחד עם שתי תביעות נוספות בעלות מאפיינים דומים. **ב. העובדות שאינן במחלוקת** * **הסכם ראשוני:** הנתבעת זכתה במכרז מס' 8/13 וחתמה ב-20.8.2013 על הסכם עם ח.ל.ת לקבלת זכות שימוש והפעלת המסעדה למשך 3 שנים, עד 20.8.2016, עם אופציה לשנתיים נוספות, עד 20.8.2018. האופציה מומשה. * **הליך מכרז חדש:** באפריל 2018, עיריית נתניה פרסמה מכרז חדש (מס' 136/18) לאיתור מפעיל למסעדה. * **הארכת הסכם זמנית:** ב-28.5.2018, העירייה אישרה לנתבעת הארכת הסכם עד 16.10.2018. * **תוצאות המכרז:** הנתבעת השתתפה במכרז החדש אך לא זכתה בו. הזוכה הוכרז ב-4.2.2019, והנתבעת קיבלה הודעה על אי-זכייתה ב-10.2.2019. * **דרישת פינוי:** ב-11.3.2019, העירייה דרשה מהנתבעת לפנות את המקרקעין עד 19.3.2019. **ג. טענות התובעת** התובעת טענה כי הנתבעת מחזיקה במקרקעין שלא כדין. תקופת השכירות הסתיימה ב-16.10.2018, והיה עליה לפנות את המקום. אף על פי שהליך המכרז התארך והזוכה הוכרז רק בפברואר 2019, הנתבעת הייתה מודעת למחויבותה לפנות את הנכס עם בחירת זוכה חדש, וזאת בשל השתתפותה במכרז. **ד. טענות הנתבעת** הנתבעת העלתה מספר טענות הגנה: 1. **חוסר זכויות של התובעת:** לתובעת אין זכויות בנכס ולכן אינה רשאית להגיש תביעת פינוי. 2. **מהות ההסכם:** ההסכם אינו הסכם שכירות אלא הסכם הפעלה, ולכן אין עילה לתביעת פינוי מושכר. 3. **הליכים משפטיים תלויים ועומדים:** הנתבעת הגישה עתירה מנהלית וערעור לבית המשפט העליון בנוגע לתוצאות המכרז, בטענה כי הן שגויות וייתכן שתהא הזוכה. 4. **אי מתן הודעה מוקדמת:** התובעת לא נתנה לנתבעת הודעה מוקדמת בת 90 יום לפינוי. 5. **הסכמה שבשתיקה:** התובעת הסכימה בשתיקה להישארות הנתבעת בנכס עד סוף עונת הרחצה (אוקטובר 2019). **ה. דיון והכרעת בית המשפט** בית המשפט דחה את טענות הנתבעת וקיבל את התביעה. להלן הנקודות העיקריות בדיון: 1. **מועד סיום ההסכם:** בית המשפט קבע באופן חד משמעי כי מועד סיום תקופת השכירות נקבע במפורש בהסכם ובמכתב הארכה מיום 28.5.2018, והוא 16.10.2018. הטענה להסכמה להארכה עד אוקטובר 2019 נדחתה כברור כמנוגדת להסכמים ולמסמכים. בית המשפט הטעים כי הנתבעת נהגה בחוסר תום לב בכך שלא עדכנה את התובעת בזמן אמת על ציפייתה להאריך את ההסכם, וידעה היטב על הליכי המכרז. 2. **החזקה לאחר תום ההסכם:** בית המשפט קבע כי גם אם התובעת אפשרה לנתבעת להמשיך ולהחזיק בנכס לאחר 16.10.2018 (כנגד תשלום דמי שכירות) עד לבחירת זוכה חדש, הרי שהחזקה כאמור הייתה לתקופה לא קצובה, והייתה ניתנת לסיום על ידי התובעת במתן דרישת פינוי. דרישת הפינוי מיום 11.3.2019 הייתה כדין, ונדרש פינוי תוך זמן סביר (שנקבע בכ-30 יום). החזקה עד אוקטובר 2019 או עד לתאריך הגשת התביעה נחשבה בלתי חוקית. 3. **הודעה מוקדמת:** טענת הנתבעת בדבר אי מתן הודעה מוקדמת בת 90 יום נדחתה, שכן לא נמצא לה כל ביסוס במסמכי ההתקשרות או בהתכתבות, והיא נחשבה כטענה חסרת תום לב, במיוחד כאשר 90 הימים היו חולפים זמן רב לפני תום הדיון. 4. **זכויות התובעת בנכס:** בית המשפט דחה את טענת הנתבעת כי לתובעת אין זכויות בנכס. נקבע כי הנתבעת החזיקה במקרקעין מכוח הסכם עם ח.ל.ת, ומשכך, היא אינה רשאית לכפור בזכויות התובעת (התבססות על ע"א 350/75). 5. **מהות ההסכם כשכירות:** בית המשפט קבע כי ההסכם, על אף שלא נאמר בו במפורש "שכירות", מהותו היא שכירות לפי סעיף 1 לחוק השכירות והשאילה. בנוסף, נסתרות טענות הנתבעת ממכתב בא כוחה, שהגדיר את מרשתו כ"שוכרת המושכר הנ"ל". 6. **הליכים משפטיים תלויים:** בית המשפט ציין כי ההליכים המשפטיים שהנתבעת נקטה בהם לא מנעו את פינויה. הובאו דברי השופט המחוזי שדחה את בקשת צו הביניים, אשר קבע כי אין עילה המצדיקה את המשך החזקתה של הנתבעת בנכס. **ו. סוף דבר** בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי הנתבעת תפנה את המקרקעין ותחזיר את החזקה בהם לידי התובעת. הנתבעת חויבה בתשלום אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח. **ז. עקרונות משפטיים וחידושים** * **פרשנות הסכמים:** בית המשפט הדגיש את חשיבות לשון ההסכם והמסמכים הנלווים לקביעת מועדי סיום התקשרות. הטענה להסכמה בעל פה או הסכמה שבשתיקה להארכת הסכם נדחתה כאשר היא סותרת את לשון ההסכם הכתובה. * **תום לב בדין החוזי:** בית המשפט הפעיל באופן משמעותי את דוקטרינת תום הלב, הן לגבי טענת הנתבעת להארכת הסכם מעבר למוסכם, הן לגבי טענת ההודעה המוקדמת, והן לגבי הכפירה בזכויות התובעת. התנהלות הנתבעת הוגדרה כחוסר תום לב וחוסר הגינות. * **סילוק יד והחזקה שלא כדין:** בית המשפט הבהיר כי גם אם התובעת אפשרה בפועל חריגה ממועד סיום ההסכם, הדבר אינו מקנה לנתבעת זכות קניינית או זכות להחזיק בנכס באופן בלתי מוגבל. החזקה לאחר קבלת דרישת פינוי, גם אם לא הוגש פינוי מיידי, מהווה החזקה שלא כדין. * **"הכופר במציר" (Estoppel):** בית המשפט השתמש בעקרון זה (המגולם בפסיקה אליה התייחס) כדי למנוע מהנתבעת לכפור בזכויות התובעת בנכס, לאחר שהחזיקה בו מכוח הסכם שהתבסס על התקשרות עם גוף קשור לעירייה. * **פרשנות מהותית של הסכמים:** גם אם הסכם אינו נושא את הכותרת "שכירות", בית המשפט יבחן את מהותו ויקבע כי הוא עונה להגדרת שכירות אם תנאיו עומדים בהגדרה החוקית. במקרה זה, קביעתו של בית המשפט בנוגע למהות ההסכם כמחייב את חוק השכירות והשאילה, ואף הסתמכותו על הגדרת עורך דינה של הנתבעת, מהווים חיזוק משפטי חשוב. * **סעד מעשי בהליכים תלויים:** בית המשפט קבע כי קיומו של הליך משפטי נפרד (עתירה מנהלית/ערעור) בנוגע לתקינות מכרז, אינו מהווה כשלעצמו עיכוב או מניעה לפינוי הנכס, במיוחד כאשר בית המשפט המחוזי כבר דחה בקשה לצו ביניים. לסיכום, פסק הדין מדגיש את חשיבות ההתנהלות בתום לב, את הפירוש המילולי והמהותי של הסכמים, ואת האכיפה של חובת הפינוי עם תום תקופת החזקה החוקית, גם אם התובעת גילתה גמישות מסוימת.