סע"ש 54515-03-18

תקציר

התובע, מהגר עבודה מגאנה, עבד במועדוני הולמס פלייס בישראל בין השנים 2012-2018. הוא הגיש תביעה נגד הולמס פלייס וארבעה נתבעים נוספים, בטענה לאי תשלום זכויות והטבות שונות. הנתבעות כללו את רשת הולמס פלייס (הנתבעת מס' 1) וארבע חברות שהעסיקו לכאורה את התובעת ביחד ולחוד לאורך השנים (הנתבעות מס' 2, 3, 4 ו-5). בית הדין מצא כי הנתבעת מס' 2, סי סנטר, הייתה מעסיקתו העיקרית של התובע לאורך כל תקופת עבודתו, ואילו הנתבעים האחרים שימשו כקבלני משנה שנשכרו על ידי סי סנטר לצורך מתן שירותי שכר והנפקת תלושי שכר. סי סנטר נמצא אחראי לתשלום זכויותיו וזכויותיו של התובע, לרבות פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת חלופית, פיצוי בגין היעדר שימוע, פיצוי בגין אי הודעה מוקדמת לעובד, ותק נוסף, חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי חגים והפקדות פנסיה. הנתבעת מס' 1, הולמס פלייס, נמצאה אחראית גם לחלק מזכויותיה של התובעת על פי החוק להגברת אכיפת דיני העבודה, לרבות פיצוי בגין אי קיום שימוע, חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי חגים והפקדות פנסיה. אחריות זו נבעה מכך שהולמס פלייס לא הצליחה להקים מנגנון למניעת הפרות של זכויות עובדים ולא דאגה להגנה על זכויות העובדים. בית המשפט חישב את הסכומים המדויקים המגיעים לתובע בגין כל הטבה וקבע את אחריותו של כל נתבע, לרבות אחריות משותפת. הנתבע מס' 2 היה אחראי לרוב התשלומים, בעוד שלנאשם מס' 1 היה חלק קטן יותר, ולנתבעים מס' 3, 4 ו-5 היה הנטל הנמוך ביותר. בנוסף, חויב כל אחד מהנתבעים לשלם חלק משכר טרחת עורך דינו של התובע, כאשר הנתבעת מס' 2 נשאה בסכום הגבוה ביותר בשל אחריותה הגדולה יותר. הסכומים המדויקים היו אמורים להיקבע על פי הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.