ע"א 4391/96

תקציר

בית המשפט העליון דן בערעור שנדון באמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים בינלאומית, ובפרט בעניין החזרתה של קטינה, קרא, לאנגליה. המקרה התעורר לאחר שהמשיבה, דפנה, נמלטה לישראל עם בתה עקב התעללות מצד בעלה, אדם. בית המשפט המחוזי בנצרת דחה תחילה את בקשתו של אדם להחזיר את קארה לאנגליה, תוך שהוא מצטט את החריג בסעיף 13(ב) לאמנה, המאפשר אי-החזרה אם קיים סיכון חמור לפגיעה בילד. בית המשפט העליון הדגיש כי הכלל העיקרי באמנת האג הוא החזרה מיידית של ילדים למקום מגוריהם הרגיל, אלא אם כן הוכח חריג. בית המשפט מצא כי בית משפט קמא שגה בכך שלא שקל כי הן האם והן הבת יכולות לחזור לאנגליה, ולא קארה תחזור לבדה לאדם. היא הדגישה כי לאדם אין את היציבות לטפל בקארה, אך הציעה כי חזרתן של קארה ודפנה לאנגליה אפשרית בתנאים מסוימים, כגון הבטחת הישארותה של קארה במשמורת דפנה עד להחלטות נוספות של בית המשפט האנגלי. התנאים כללו אחריות כספית לאדם, הגבלות על קשריו עם דפנה והתניה להליכים משפטיים מהירים באנגליה בעניין המשמורת. בית המשפט העליון ביטל את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, בקובעו כי הנזק הפוטנציאלי מההחזרה אינו עומד באמות המידה המחמירות לחריגה על פי האמנה כאשר הוחלו תנאים מתקנים. ההחלטה הדגישה את האמון במערכת המשפט האנגלית שתבחן באופן הוגן את המשמורת בהתאם לטובתו של קארה, תוך קביעת ערבויות כספיות והגנות אחרות שיגנו על דפנה וקרא עם שובם.