ת"א 38406-04-13

תקציר

הנתבעים ביקשו לחייב את התובעים, שתי חברות בערבון מוגבל, להעמיד ערבות לתשלום הוצאותיהן, המוערכות בכ-130 אלף שקל, אם הנתבעים יזכו בתביעה. הבקשה הוגשה במסגרת תביעה כספית רחבה יותר שהגישו התובעים נגד הנתבעים. הנתבעים טענו כי מעמדן של התובעות כחברות בע"מ מצדיק את הבקשה והעריכו את סיכויי הצלחת התביעה כנמוכים. התובעים התנגדו לבקשה, וטענו ליציבותם הכלכלית ולחוזק תביעתם. בית המשפט בחן את הבקשה לפי סעיף 353א לחוק החברות, המסמיך את בית המשפט להורות לתובעים להפקיד ערבות להוצאות הנתבעים, ומחייב צו כזה אלא אם כן החברה יכולה להוכיח יכולת לשלם את ההוצאות או אם הנסיבות אינן מצדיקות את הערבות. על בית המשפט לשקול את מצבה הכספי של החברה ואת נסיבות המקרה, תוך מתן עדיפות לזכויות החוקתיות של גישה לערכאות ולרכוש. בית המשפט מצא כי התובעים לא הוכיחו די הצורך את יכולתם לשלם את הוצאות הנתבעים. הם לא סיפקו פרטים מקיפים על נכסיהם, התחייבויותיהם והתחייבויותיהם. בנוסף, בית המשפט לא השתכנע מטענותיהם כי נסיבות המקרה שוללות את הצורך בערבות. באשר לסיכויי ההצלחה, סבר בית המשפט כי הם אינם גבוהים באופן חריג או נמוכים במיוחד, ולכן שיקול זה אינו גובר על הגורמים האחרים. כתוצאה מכך, פסק בית המשפט לטובת הנתבעים, וחייב את התובעים להפקיד ערבות בסך 70,000 ₪ בתוך 30 יום. אם הערבות לא תינתן, תידחה התביעה נגד הנתבעים. כמו כן, חויבו התובעים לשאת בהוצאות הנתבעים בהגשת הבקשה, לרבות שכר טרחת עורך דין, בסך 5,000 ₪. ההחלטה התקבלה על ידי השופט קרשמרת, והתובעים עודכנו בפרטי פסק הדין.