ת"א 1151/05

תקציר

המחלוקת היא על חכירה של דונם קרקע בכפר נחף. המשכיר, מר אחמד מוסטפא והבי, תבע את החוכר, מר עתמה מוואפק, ואת חוכר המשנה, מר מיכאל אחמד מסרי, בגין הפרת חוזה, ודרש את פינויים ופיצוי כספי. השוכר תבע נגדית 600,000 ₪. החוכר הפעיל תחנת דלק וחוכר המשנה הפעיל פנצ'ריה על הקרקע. המשכיר טען כי השוכר הפר את החוזה בכך שחכר חלק מהמקרקעין ללא הסכמתו ולא שילם דמי שכירות, ואילו השוכר טען כי המשכיר הפר תחילה את החוזה בכך שלא המציא קבלות, מנע ממנו לקבל היתר לתחנת הדלק ושיבש את ניסיונותיו להחכיר את הקרקע בשכירות משנה. בית המשפט מצא כי השוכר שילם את רוב דמי השכירות, וטענת המשכיר כי לא קיבל אותם לא הייתה משכנעת. למרות שלחוכר הייתה זכות לחכירת משנה, בית המשפט מצא כי נוכחותו של חוכר המשנה במקרקעין אושרה. עוד קבע בית המשפט כי המשכיר לא מנע מהחוכר לקבל היתר או לחכירת משנה, וכי החוכר לא שילם את כל המסים שהוא חייב. לכן, החוכר הוא שהפר את החוזה. עם זאת, מאחר שהמשכיר לא נתן לשוכר אזהרה לפני פנייתו לבית המשפט, ויכול היה להשכיר את הקרקע בעצמו, בית המשפט לא פינה את השוכר ורק הורה לו לשלם דמי שכירות בסך 3,920 שקל, בתוספת 9,256 שקל מסים, הן עם הפרשי הצמדה והן עם ריבית. כמו כן חויב השוכר לשלם למשכיר שכר טרחת עורך דין. התביעה נגד חוכר המשנה נדחתה, והחוכר חויב בתשלום שכר טרחת עורך דינו.