רמ"ש 54572-03-15

תקציר

הערעור מתייחס לסכסוך בין בני זוג גרושים על חלוקת רכושם. המשיב טען כי המבקשת לא כבלה ביושר את כל ענייני הרכוש בתביעת הגירושין בבית הדין הרבני, ועל כן על בית המשפט האזרחי לקבוע את חלוקת חלק מהנכסים. התנאי הראשון לכך שבית הדין הרבני ידון אך ורק בענייני רכוש במסגרת תביעת גירושין הוא שבעל הדין יתבע גט – תנאי זה מתקיים. התנאי השני והשלישי לכריכת הרכוש לגירושין הם שהעניינים הנוספים ייכרכו בכנות ובמפורש. לבית המשפט האזרחי נתונה הסמכות לקבוע את חלוקת הנכסים שלא פורטו דיים בתביעת המבקש לבית הדין הרבני, לרבות עסקיו, זכויותיו הסוציאליות וכלי הרכב המשותפים של המשיב, שכן אלה לא צוינו במפורש בתביעה. עם זאת, די היה בטענת המבקשת התייחסות לדירה המשותפת ולטענות המשיב בדבר זכויותיה בה באמצעות שיפוצים ותשלומי משכנתא. המבקש אינו אחראי לצפות מראש את טענות המשיב ואת טענותיו שכנגד, במיוחד כאשר הדירה ניתנה לו במתנה במהלך הנישואין ורשומה על שמו בלבד. לפיכך, אל לו לבית המשפט האזרחי לדון בעניין הדירה, מחצית מרכישתה או המשכנתא והמתנות מסבו וסבתו של המשיב. למרות שפיצול לא טבעי בסמכות לדון בענייני רכוש שונים בין בית הדין הרבני לבית המשפט האזרחי אינו יעיל, המבקש אשם בתוצאה זו, וההחלטה לפצל את הדיונים היא החלטה פרוצדורלית, שערכאת הערעור אינה ששה לשנות. כל צד יישא בהוצאותיו, והביטחונות יוחזרו למבקש.