ת"א 35525-05-17

תקציר

פסק הדין דוחה את תביעת הבעלות במקרקעין של התובעים נגד מינהל מקרקעי ישראל (הנתבעת מס' 2). התובעים, שעתרו להכרה בבעלותם על חלקת אדמה בשטח של 1,130 מ"ר המכונה "קפלת מסעדה", לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענתם. שטר קניין סורי שהוגש כראיה נחשב בלתי קביל, שכן התובעים לא אימתו אותו ולא הציגו עדות משכנעת לגבי מקורו ומועד קבלתו. יתר על כן, טענת התובעים כי הקרקע המדוברת נכללה בשטח גדול יותר בבעלות הווקף, כאמור בשטר הקניין, הופרכה על ידי עדויות עדים ומפות שהוגשו כראיות. השופטת דחתה גם את טענת התובעים לרכישת זכויות בעלות באמצעות החזקה ועיבוד הקרקע, שכן הם לא הביאו ראיות מספיקות לעיבוד רצוף במשך התקופה הנדרשת של 15 שנה, כאמור בסעיף 78 לחוק הקרקעות העות'מאני. בנוסף, השופטת לא קיבלה את טענות התובעים בדבר הבטחה שלטונית או הרשאה בלתי חוזרת, שכן אלה לא נטענו די הצורך בתלונה הראשונית והיוו הרחבה של טענותיהם. בפסק הדין מודגש כי ההחלטה מחייבת רק את הצדדים הנוכחיים ואינה פוגעת בזכויותיהם של צדדים שלישיים בנוגע למקרקעין שבמחלוקת. התובעים חויבו לשלם הוצאות משפט בסך 40,000 ₪ לנתבעת מס' 2 (מינהל מקרקעי ישראל).