המ"ש 8973-03-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **עובדות הרקע:** התיק עוסק בבקשה להארכת מועד להישפט בגין דוח תנועה על עבירת שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה, שבוצעה בתאריך 10.02.2013. המועד האחרון להגשת בקשה להישפט היה 15.07.2013, ואילו הבקשה הנוכחית הוגשה ביום 12.03.2026, כ-13 שנה לאחר מכן. **טענות המבקש:** 1. **כתיבת הדוח במשרד השוטר ללא נוכחות המבקש:** המבקש טוען כי הדוח נכתב במשרדו של השוטר, שלא בנוכחותו, ולא נמסר לו פיזית ולא הוחתם עליו. 2. **אזהרה בלבד:** לטענתו, השוטר הסתפק במתן אזהרה וביקש שלא יבצע את העבירה שנית. 3. **ניסיונות מסירה בודדים:** נטענו רק שני ניסיונות למסירת הדו"ח במהלך 13 השנים, כאשר ב-2013 דבר הדואר לא נמסר. **טענות המשיבה (מדינת ישראל):** 1. **ידיעת המבקש על קיום הדוח:** הדוח נשלח בדואר רשום עקב אירוע נוסף, ולכן, בהתאם לתקנה 44א' לתקנות סדר הדין הפלילי, רואים את הדוח כאילו הומצא כדין. 2. **פניה עצמאית למפנ"א:** המבקש פנה באופן עצמאי בשנת 2015 למפנ"א (מרכז פניות נהגים) לקבלת העתק הדוח, ולאחר מכן לא טיפל בנושא. 3. **שיהוי ניכר:** בשל השיהוי המשמעותי, המשיבה מתנגדת לבקשה. **ניתוח משפטי והלכות יסוד:** בית המשפט ניגש לבחינת הבקשה תוך הסתמכות על עקרונות יסוד בפסיקה בנוגע לבקשות להארכת מועד להישפט, הדומות במהותן לבקשות לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה. 1. **שני התנאים לבחינת הבקשה:** * **סיבה מוצדקת להימנעות:** קיומה של סיבה אמיתית ומצדקת שמנעה מהמבקש להגיש את הבקשה במועד. * **חשש לעיוות דין:** במידה ולא יינתן למבקש "יומו בבית המשפט", קיים חשש משמעותי שיגרם לו עיוות דין. *הערה:* בית המשפט מדגיש כי אין הכרח ששני התנאים יתקיימו יחדיו. די בקיום אחד מהם (כפי שצוטט מהלכת סוראיה איטליא). 2. **היעדר חובה לדיון במעמד שני הצדדים:** בית המשפט קובע כי אין חובה לקיים דיון במעמד שני הצדדים בבקשות מסוג זה, במיוחד כאשר המחלוקת אינה דורשת בירור עובדתי מורכב. הדבר מתבסס על הלכת אמנון סאלם. 3. **עיוות דין - נטל ההוכחה על המבקש:** * הפסיקה (רע"פ סאלם) קובעת כי טענה לעיוות דין מחייבת הצגת "טעמים של ממש", הנתמכים במסמכים וראיות בעלי פוטנציאל ממשי לשנות את התוצאה. * במקרה זה, המבקש לא הציג טענה ממשית או ראיות התומכות בחשש לעיוות דין. * ההיפך הוא הנכון – מדברי המבקש ("אני יודע אתה צודק אבל זה פרנסה שלי") עולה **ראשית הודיה** בביצוע העבירה, דבר שמחליש משמעותית את הטענה לעיוות דין. * **חידוש/דגש:** בית המשפט אינו רואה חשש לעיוות דין כאשר המבקש לא מציג טענה מהותית מעבר לאי-קבלת הדוח, ובפרט כאשר קיימת ראשית הודיה. 4. **טענת האזהרה:** * הטענה כי השוטר הסתפק באזהרה נחשבת ל"טענה בעלמא" ללא כל בדל ראיה, בפרט לאור חלוף 13 השנים. * **עקרון משפטי:** נטל ההוכחה לסתירת תוכן דוח או החלטה מנהלית מוטל על מי שטוען נגדם. המבקש לא עמד בנטל זה. 5. **שיהוי בהגשת הבקשה (הלב של ההחלטה):** * **היקף השיהוי:** 13 שנים מהמועד האחרון להגשת הבקשה (15.07.2013) עד להגשתה (12.03.2026). * **העדר הסבר ממשי:** המבקש לא נתן הסבר משכנע לשיהוי הניכר. * **ציפייה לידיעה:** המבקש ידע על קיום הדוח היה עליו לנקוט בצעדים לבירור סטטוס ההליך. אי-עשייה זו מובילה לחזקה כי השלים עם הדוח. * **מגמה פסיקתית:** בית המשפט העליון קבע במספר פסקי דין (קרמר, הדני, גורשניק, לויתן) כי יש לדחות בקשות להארכת מועד במקרים של שיהוי כה ניכר, אלא אם קיימות סיבות ברורות ומוצדקות. * **דגש מיוחד:** בניגוד לדוחות ממצלמות, המבקש ידע כי הדוח נשלח אליו, גם אם לא נמסר לו ישירות במועד, ככל הנראה עקב אירוע אחר. * **התפתחות/חידוש:** הפסיקה שבה נדונו דוחות מצלמה (בהם הנאשם אינו מודע מידית לדוח) אינה רלוונטית כאן, שכן כאן המבקש ידע שהדוח בדרכו. * **פנייה למפנ"א:** הפסיקה מצאה חיזוק נוסף לשיהוי בכך שהמבקש פנה למפנ"א בשנת 2015, כלומר ידע על הדוח לפחות ממועד זה, אך עדיין לא פעל להגשת בקשה להישפט במשך שנים נוספות. 6. **חזקת המסירה (תקנה 44א' לתקנות סדר הדין הפלילי):** * **"לא ידוע במען":** אישור המסירה חזר בציון "לא ידוע במען". * **חזקה משפטית:** אדם שעבר דירה ולא עדכן את כתובתו במרשם האוכלוסין, קיימת חזקה שמסירה לכתובתו הרשומה נחשבת כדין. * **חובת העדכון:** הדין מטיל חובה על כל תושב לעדכן את כתובתו. אי-קיום חובה זו, יחד עם ניסיון החיים, מקימים את חזקת המסירה. * **נטל הסתירה:** הנטל להוכיח שלא קיבל את דבר הדואר מוטל על הנמען. * **פסיקה רלוונטית:** * רע"פ 9811/09 (סמימי): מי שיודע שלא שינה כתובתו, מוטלת עליו חובה כפולה לבדוק את הדואר. * רע"פ 2340/15 (קליין) ועפ"ת (מחוזי מרכז) 55454-05-23 (נאשף): מחזקים את עקרון חזקת המסירה. * **יישום על המקרה:** המבקש לא הציג כל ראיה או טענה לגבי הנסיבות שמנעו את איתורו בכתובת, או לגבי בירור שעשה בנוגע לדואר. לפיכך, חזקת המסירה לא נסתרה. 7. **סופיות הדיון:** * בית המשפט מחוייב ליתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו להארכת מועדים כדבר שבשגרה (כפי שנקבע בע"פ 4252/07 משיח). * **הכרעה:** האינטרס הציבורי המחייב סופיות הדיון גובר על נסיבותיו האישיות של המבקש, במיוחד לאור השיהוי הניכר והיעדר הצדקה מספקת. **מסקנות והכרעת בית המשפט:** * בית המשפט דחה את הבקשה להארכת מועד להישפט. * **נימוקים עיקריים:** * לא הוכח חשש לעיוות דין. * שיהוי קיצוני של 13 שנים ללא הסבר ממשי. * חזקת המסירה לא נסתרה. * עקרון סופיות הדיון גובר. **חידושים משפטיים או דגשים בפסיקה (בהקשר של המקרה):** * **הבחנה בין דוחות מצלמה לדוחות שנמסרו/נשלחו:** הדגש כי במקרה זה המבקש ידע שהדוח נשלח אליו, ולכן הדיון בהלכות דוחות מצלמה פחות רלוונטי. * **חשיבות פנייה למפנ"א:** הפניה למפנ"א בשנת 2015 נחשבת לראיה נוספת לידיעת המבקש על הדוח, ומחמירה את השיהוי המאוחר יותר. * **אי-הצגת ראיות כ"טענה בעלמא":** כאשר טענה עובדתית (כמו קבלת אזהרה בלבד) אינה מגובה בראיות, היא נדחית כ"טענה בעלמא", במיוחד לאור הזמן הרב שחלף. * **הצגת "ראשית הודיה":** הצגת מילים כגון "אני יודע אתה צודק" עשויה להחליש טענות מאוחרות נגד הדוח ולהצביע על חשש מופחת לעיוות דין.