ת"א 25573-05-21

תקציר

בית המשפט מצא כי זיפ לא עמדה בנטל המוטל עליה להראות כי הושג הסכם שיפטור אותה מתשלום דמי שכירות ודמי ניהול בתקופות סגר עתידיות, וכל הסכם כזה יהיה פסול בכל מקרה משום שלא נעשה בכתב. חלוקת הסיכונים המקורית בהסכם בין זיפ למול הים, שקבע כי זיפ תשלם דמי שכירות ודמי ניהול גם אם החנויות לא יפעלו, נותרה בתוקף. לפיכך, אי התשלום של זיפ בתקופות הסגר הפר את ההסכם. מול הים הייתה רשאית להזהיר את זיפ מפני הפרות אלה ולאחר מכן לבטל את ההסכם ולתבוע פיצויים, וכך עשתה. עם זאת, בית המשפט מצא כי יש להגביל את הפיצוי הנתבע לתקופה שלאחר חילוט ערבות בנקאית קיימת במרץ 2021, שכן הדבר יצר "איפוס" של החוב. מול הים לא יכלה לתבוע פיצוי כפול הן עבור התקופה שלפני חילוט הערבות והן אחריה. החילוט לא פגע בזכותה של מול הים לתבוע פיצויים נוספים בגין הפרות לאחר מרץ 2021, אך הימנעותה של החברה מלספק ראיות לתשלומים מדייר חלופי גרמה לכך שבית המשפט לא יכול היה לפסוק לה את מלוא הסכום הנתבע. זיפ תבעה גם תביעה נגדית להשבת פיקדונותיה בחנות, אך בית המשפט מצא כי מול הים הייתה רשאית לנכות חלק מהחובות מפיקדונות אלה. אלה כללו דמי ניהול ודמי שכירות לחנויות, אם כי כמה טעויות חשבונאיות חייבו את מול הים להחזיר חלק מכספי הפיקדון לזיפ. בסופו של דבר חויבה זיפ לשלם למול הים פיצויים בסך 816,221 שקל ודמי ניהול בסך 400,914 שקל. מול הים תשלם לזיפ 61,762 שקל מהפיקדונות בחנות. שני הצדדים יישאו בהוצאות המשפטיות שלהם.