בש"פ 6504/03

תקציר

המשיב עמד בפני ארבעה אישומים של סחר בסמים מסוג קנאביס והואשם בבית המשפט המחוזי בירושלים בהתאם. הוא הודה באשמה בשניים מהאישומים. בית המשפט הורה על מעצרו עד תום ההליכים, וההגנה ערערה על כך. שופט הערעור, בהסכמת ההגנה, ציין כי אין צורך במעצרו של המשיב, שכן ניתן להשיג את מטרת המעצר - במקרה זה, ביטחון הציבור - באמצעים חלופיים. השופט מתח ביקורת על עמדת המדינה, שנטתה להכליל עבירות סמים והסכנות הטמונות בהן, והדגיש כי יש לדון בכל מקרה לגופו. השופט גם הדגיש כי אין להשתמש במעצר כאמצעי ענישה לפני משפט וכי החוק אוכף את חזקת החפות. במקרה דנן, נסיבותיו של המשיב, לרבות הרקע שלו והתמכרותו הנוכחית, הצדיקו הזדמנות לשיקום במוסד סגור, שבית המשפט המחוזי כבר מצא לנכון. שופט הערעור דחה את ערעור המדינה, תוך שהוא מותיר את שחרורו של המשיב ממעצר וצו שיקום, תוך שהוא מציין גם כי הגדרתו של המשיב כ"סוחר סמים" הייתה מוקדמת מדי עד לסיום המשפט. בנוסף, הדגישה השופטת כי הרחקת המשיב ממעצר דווקא מרחיבה את אפשרויות הענישה העומדות בפני השופט הדן בכתב האישום, שכן מעצר במהלך המשפט גורר לא פעם עונשים מחמירים יותר. החלטה זו באה לתת למשיב הזדמנות לשיקום מוצלח ולהקל על נסיבותיו, תוך הבטחת שלום הציבור.