ע"מ 11758-01-21

תקציר

הערעור מתייחס לשומת מס הכנסה שהוצאה למערער בעקבות עסקה למכירת מניות שבבעלותו. השאלה העיקרית היא האם יש לראות דיבידנדים שחולקו למערערת בגין המניות כחלק מתמורת המכירה ובכך לחייב אותם במס כרווחי הון, או שמא יש למסות אותם כדיבידנדים ממיזם מועדף בשיעור מס נמוך יותר. המערערת טענה כי הדיבידנדים דווחו נכון כנפרדים מתמורת מכירת המניות, שכן הם חולקו מרווחיה הצבורים של החברה והפחיתו את שווי המניות בהתאם. המשיב, לעומת זאת, טען כי הדיבידנדים הם למעשה חלק מהתמורה בגין המניות, ולכן יש לחייבם במס כרווח הון. בית המשפט קבע כי הסיווג המשפטי-עובדתי של חלוקת הדיבידנד ברור - מדובר בדיבידנד. מהראיות עולה כי הדיבידנד חולק מרווחי החברה, בהתאם לחוק, וכל בעלי המניות קיבלו את חלקם בדיבידנד. ההסכם בין הצדדים גם הבחין בבירור בין הדיבידנד לבין התמורה ממכירת המניות. כמו כן, לא הייתה מניעה להפריד בין הרווחים הצבורים שחולקו כדיבידנד לבין שווי המניות עצמן. עוד מצא בית המשפט כי תכנון המס במקרה זה היה לגיטימי, שכן הוא עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק ליצור אדישות מס בכל הנוגע לחלוקת דיבידנדים טרם מכירת מניות. עם זאת, בית המשפט דחה את טענת המערערת בדבר יחס ההמרה של הכספים שהתקבלו. המערערת לא המירה בפועל את מטבע החוץ, ובית המשפט קבע כי שער אובייקטיבי שנקבע על ידי גורם בלתי תלוי נדרש בהמרות תיאורטיות כאלה. לאור פסק הדין, הורה בית המשפט למשיב לשאת בהוצאותיו ובשכר טרחת עורך דינו של המערער, וכן קרא למחוקק לתקן את הוראות המס הרלוונטיות כך שיחולו על מקרים כגון זה.