עמ"ש 5361-12-17

תקציר

זהו פסק דין בתיק הנוגע להתרת נישואין בין שני אזרחים ישראלים המשתייכים לשני זרמים נוצריים שונים. המשיב רצה לסיים את הנישואין אך המערער סירב. בני הזוג היו פרודים במשך כ-3.5 שנים בעת הגשת התביעה. נקודות המחלוקת העיקריות היו האם המשיב עבר גיור לעדה של המערערת, האם לקהילה הנוצרית האוונגליסטית סמכות לדון בפירוק, ואם לאו, לאיזה בית משפט יש סמכות לפסוק בתיק. השופט קבע כי מאחר שהמשיב לא עבר גיור תקף, ולכן הצדדים נותרו בני עדות שונות, לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון בעניין לפי סעיף 1 לחוק השיפוט. יתר על כן, מאחר שבתי המשפט של שני הזרמים ציינו כי אין להם סמכות לדון בהתרת הנישואין, והדין הפנימי של מקום הנישואין – במקרה זה, ישראל – אינו קובע חקיקה אזרחית במקרים כאלה, קבע השופט כי ניתן להתיר את הנישואין על בסיס עילות אזרחיות לגירושין. השופט הדגיש את חשיבותם של כבוד האדם וחירות הפרט בעיצוב חייו האישיים של אדם, והגיע למסקנה כי נישואין שהתפוררו ללא תקלה צריכים להתפרק לבקשת אחד מבני הזוג. הערעור נדחה והמערער חויב לשלם הוצאות בסך 5,000 ₪. השופטות חננאל שרעבי ואספרנסה אלון הסכימו עם פסק הדין.