רע"א 406/15

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת רשות הערעור, וקובע כי המבקשים לא ערערו כראוי על סמכותו של רשם ההוצאה לפועל. טענותיהם בדבר "חוסר סמכות" הועלו באופן לא עקבי ולא באיחור, לא בלשכת ההוצאה לפועל ולא בבית משפט השלום מלכתחילה. בית המשפט ציין כי נראה כי האסטרטגיה של המבקשים השתנתה באופן בלתי צפוי, ולכן אין זה ראוי להתייחס לסוגיות רחבות יותר פוטנציאליות במקרה זה. בנוסף, בית המשפט הבהיר כי טענת "הפירעון" המתייחסת לשאלה האם פסק הדין בוצע במלואו אינה צריכה להתעורר מבחינה הגיונית אם לא קיימת מחלוקת לגבי קיום פסק הדין. גישתם הבלתי יציבה של המבקשים הובילה למצב חריג ומיותר. באשר לערעורם על ההליך בבית משפט השלום, טענו המבקשים כי אין זה נכון לבסס החלטות על סיכומים בכתב ללא דיון בעל פה. עם זאת, בפסק הדין צוין כי הם לא הגישו תצהיר כנדרש, דבר שיכול היה להצדיק דחייה על הסף של ערעורם ברמת בית משפט השלום. לפיכך, ללא תצהיר, תביעתם לשימוע בעל פה לא הייתה תקפה. באשר להבאת ראיות חדשות, למרות שהחוק מאפשר שמיעת ראיות חוזרת, בית משפט השלום לא היה חייב לקבל ראיות חדשות אלא אם כן הדבר נחוץ לצורך הערעור, והוא מצא את הראיה המוצעת מיותרת. בסופו של דבר נדחתה הבקשה, והמבקשים חויבו לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 7,500 ₪.