ת"א 2922/00

תקציר

התובע, עו"ד אמיר סטמרי, תבע את עיריית תל אביב-יפו על סעד כספי בסך 10 מיליון שקל, בטענה לשכר הולם עבור עבודות שבוצעו במשך 22 שנה בגביית ארנונה ואגרות מים מתושבי העיר. סטמרי טען כי העירייה ביטלה באופן חד צדדי ופתאומי את ההתקשרות עמו ללא הודעה מוקדמת, בחוסר תום לב, ולכן חייבת לו שכר בגין עבודה שנעשתה ללא תשלום. הנתבעת, העירייה, טענה כי החוזה אינו בלתי מוגבל בזמן וניתן לבטלו בהתראה סבירה, דבר שלא נקבע במקרה זה. בית המשפט מצא כי אמנם לא קיים חוזה כתוב, אך לצדדים היה הסכם בעל פה שבו העירייה העבירה את תיקי החובות לסטמרי לצורך גבייתו, והוא שולם רק כאשר החובות נגבו בהצלחה. בית המשפט גם קבע כי ההסכם, שנמשך זמן רב מאוד, אינו בלתי מוגבל בזמן וניתן לביטול סביר על ידי כל אחד מהצדדים בהודעה מוקדמת. מאחר שהעירייה לא מסרה הודעה כזו, סטמרי היה זכאי לפיצוי בשווי הודעה מוקדמת של שנה, שחושב לפי הרווח השנתי שלו, שהסתכם ב-303,329 שקל. באשר לתביעתה של סטמרי לשכר ראוי במקרים בהם לא בוצעה גבייה, פסק בית המשפט לטובת העירייה, וקבע כי ההסכם בעל פה מזכה את סטמרי בתשלום שכר טרחה רק כאשר הגבייה בוצעה בפועל. יתרה מכך, בית המשפט דחה את תביעתו של סטמרי לשכר בתיקים סגורים, שכן העירייה פיצתה אותו בהעברת תיקים חדשים במקומם. במקרים פתוחים, בית המשפט מצא כי סטמרי לא הצדיק את סכום העבודה או ההוצאות שהוצאו, ולכן תביעתו לשכר ראוי לא נתמכת. לסיכום, בית המשפט קיבל חלקית את התביעה, ופסק לסטמרי 303,329 ₪ כפיצוי בגין היעדר הודעה מוקדמת. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, והעירייה לא נדרשה לשלם את 10 מיליון השקלים הנתבעים.