דב"ע לב/1 - 3

תקציר

במקרה של אליהו לוי, רואה חשבון שעבד בגלוב, נדרש בית המשפט לקבוע האם מדובר ב"שכיר" או ב"קבלן עצמאי". לוי עבד בגלוב בין השנים 1964 ל-1969 וביצע תפקידים כמו הנהלת חשבונות והכנת צ'קים, אך לא נוכו ממנו דמי מס הכנסה או ביטוח לאומי, פרקטיקות אופייניות לקבלן עצמאי. לוי, רואה חשבון מוסמך ושותף במשרד רואי חשבון, קיבל סיוע מהמשרד בהשלמת משימותיו עבור גלוב. בית הדין האזורי לעבודה פסק מוקדם יותר לטובת לוי והעניק לו פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, מה שהוביל את גלוב לערער על החלטה זו. גלוב טען כי הכנסתו המשותפת של לוי עם השותפות ונעזרתו של פקיד בשותפות מעידים על היעדר מחויבות אישית, ובכך הגדיר אותו כקבלן עצמאי. עם זאת, בית הדין אישר את ההחלטה המקורית, והדגיש את מבחן האינטגרציה, שהצביע על כך שעבודתו של לוי הייתה חלק בלתי נפרד מפעילותה של גלוב, והצביע על יחסי עובד. בית הדין ציין כי ההתקשרות האישית, אופי תפקידיו והיעדר הסכם פורמלי על מעמדו בשותפות מצביעים באופן עקבי על היותו עובד. בית המשפט דחה את הטענות שהתבססו על הסדרי המס של לוי ורווחי השותפות, ואישר את מעמדו כעובד ובכך את הזכאות לפיצויי פיטורים. כתוצאה מכך, גלוב חויב לשלם הוצאות משפט ושכר טרחה נוסף, ובכך אישר מחדש את פסק הדין הקודם.