ע"א 27788-05-22

תקציר

בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור, כלומר טענת המערער כי נפגע ב"תאונת דרכים" מתקבלת. השופט הקדים את חוות דעתם בכך שהכיר בעובדות המוסכמות והחיל את הדינים הרלוונטיים ואת פסקי הדין הקודמים. השאלה המרכזית הייתה האם פציעתו של המערער אירעה "עקב שימוש ברכב מנועי", כפי שטען בעת יציאתו מהרכב. הם הגיעו למסקנה כי הגדרת "תאונת דרכים" לפי החוק כוללת את נסיבותיו של המערער. יציאה מרכב, הדורשת פעולות פיזיות כמו דריכה על שתי הרגליים וייצוב, נחשבה לחלק מ"השימוש ברכב". השופטת טענה כי נפילה במהלך הליך זה, בשל ליקויו הגופני של המערער (רגל דרופ), קשורה מטבעה לשימוש ברכב ולכן יש לראותה כתוצאה מתאונת דרכים. הם הדגישו כי סיבת הנפילה לא הייתה גורם זר המנותק מהשימוש ברכב, למרות חולשתו הפיזית של המערער. יתר על כן, השופט הבחין בין המקרה הנוכחי לבין פסקי דין קודמים בהם הרכב היה רק זירת התאונה. הם הפנו למבחן הסיכון כדי להסביר כי פגיעתו של המערער נופלת בגדר הסיכונים הכרוכים בשימוש ברכב ולכן יש לפצותה. בסופו של דבר הסכימו השופטים כי יש לקבל את הערעור, והתיק הוחזר לבית משפט קמא על מנת שיקבע את גובה הפיצוי המגיע למערער. המשיב חויב לשלם למערער את הוצאות הערעור ושכר טרחת עורך דין, ואילו פיקדון הביטחון של המערער הוחזר לו. פסקה מקיפה זו מתמצתת את עיקרי פסק הדין, ומספקת סיכום ברור של החלטת השופטים והרציונל שלה.