עת"מ 1925/03

תקציר

העותר, בעל תחנת דלק, עתר לביטול אישור תכנית מתאר מקומית שתשפיע באופן משמעותי על הגישה לעסקיהם. לטענתם, התכנית עברה שינויים מהותיים במהלך הליך ההפקדה שחייבו את החזרתה לדיון חוזר בוועדה המקומית, וכי ועדות התכנון לא שקלו את יכולתה של הוועדה המקומית לממן את תביעות הפיצויים הנובעות ממנה. בנוסף, ערערה העותרת על ההחלטה לאשר תוספת מחלף לתוכנית מתאר ארצית, בטענה כי היא אינה חוקית והייתה צריכה להתנהל אחרת. הם גם טענו לצורך בתסקיר השפעה על הסביבה, שהוועדה המחוזית פטרה ממנו. בית המשפט פירט את השינויים שנעשו במהלך התקדמות התכנית ומצא כי רובם בוטלו מאוחר יותר, ויתר השינויים לא היו מהותיים דיים כדי להצדיק את החזרת התכנית לוועדה המקומית. עוד נמצא כי הוועדה המקומית הייתה מודעת לשינויים אלה ודנה בהם, ולכן אין שחר לטענה כי התכנית נעדרת יזם. אשר לתביעות הפיצויים, העותרת לא הביאה ראיות לכך שהוועדה המקומית לא דנה בהן, ובית המשפט הניח כי כן. גם טענות העותרת נגד החלטת המועצה הארצית לאשר את תוספת המחלף לא התקבלו, שכן בית המשפט לא מצא כי לא התקיימו דרישות החוק והמועצה הייתה מודעת לסתירות הנטענות שנטענו על ידי העותר. זאת ועוד, בית המשפט הסכים עם הפטור של הוועדה המחוזית מביצוע תסקיר השפעה על הסביבה, שכן העותרת לא הוכיחה כי המחלף עבר בשטחים בנויים, וזמניות המחלף מצדיקה את הפטור. בית המשפט הגיע למסקנה כי טענות העותר מופרכות ברובן ודחה את העתירה, תוך שהוא מורה לעותר לשלם לכל משיב אגרה בסך 35,000 ₪ + מע"מ בגין הוצאותיו המשפטיות.