ע"פ 5006/21

תקציר

לאחר בחינה מעמיקה של נימוקי הערעור ושמיעת טיעוני הצדדים, החליט בית המשפט לקבל את הערעור, תוך שהוא מדגיש את הצורך לשקול מחדש את חומרת הענישה במקרים של עבירות מין, ובפרט כאלה שבהם מעורבים קטינים במסגרת משפחתית. בית המשפט הדגיש את הטראומה העמוקה שנגרמה לקורבנות כתוצאה מעבירות מסוג זה, המחייבת ענישה מחמירה הן כגורם מרתיע והן כהכרה בנזק שנגרם. בעוד שבית המשפט המחוזי גזר על המשיב תשעה חודשי עבודות שירות, בהתחשב בגילו ובפוטנציאל השיקום שלו, בית המשפט לערעורים מצא עונש זה בלתי מספק בהתחשב בחומרת המעשים ובמשיכתם. בית המשפט טען כי למרות מאמצי השיקום של המשיב והבעות החרטה, ההשפעה הנפשית הקשה על הקורבן, המפורטת בדו"ח, ואי מיצוי הדין המלא של המשיב מצדיקים החמרת הענישה. בית המשפט קבע כי עונש מאסר של 20 חודשים מתאים יותר, בהתאם לעקרון המידתיות בין חומרת העבירות לבין הענישה. בנוסף, בית המשפט סבר כי התשלומים החלקיים של המשיב לפיצויי הנפגעים אינם מספקים, נוכח הנזק המהותי שנגרם, ובעקבות זאת הגדיל את הפיצוי ל-80,000 ₪ שישולמו על פני 32 תשלומים. המשיב חויב להתחיל לרצות את עונש המאסר ביום 6.2.2022, תוך הדגשת חומרת ההקפדה הן על אמצעי ענישה והן על אמצעי הרתעה במקרים אלו.