ת"א 9224/07

תקציר

המקרה נסוב סביב היטל השבחה, שנגבה כדין על ידי העירייה מבעל קרקע שערך הנכס שלו עלה בשל תוכנית מתאר מקומית. מטרת ההיטל היא להפיץ את ההתעשרות של בעל הקרקע לציבור. תוקפה של התוכנית פקע, ובעל הקרקע דרש החזר של ההיטל. העירייה סירבה בטענה שהגבייה חוקית ותביעת בעל הקרקע התיישנה. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת בעל הקרקע. בית המשפט קבע, כי פקיעת התכנית מבטלת את ההצדקה להיטל, ויוצרת זכות להחזר, שכן מטרת ההיטל היא למסות את ההשבחה בפועל. בית המשפט דחה גם את טענות העירייה בנוגע למעמדם של התובעים, תקופת ההתיישנות ושיהוי, וקבע כי התובעים הם תובעים חוקיים והתביעה הוגשה במועד. כמו כן, נפסק כי יש להתייחס להיטל השבחה, אף שהוא נבדל ממסים, באופן דומה, ולחייב החזר במקרה של ביטול. בית המשפט דחה את טענת העירייה לפטור מהשבה מחוסר ראיות. לבסוף, היא הורתה לעירייה להחזיר את ההיטל, בצירוף ריבית והוצאות משפטיות, והגיעה למסקנה כי אי ביצוע פעולה זו יהיה בלתי צודק, שכן פקיעת התוקף הייתה צפויה.