ע"פ 560/70

תקציר

פסק הדין מתייחס למקרה של הונאה בהימורי ספורט בישראל בשנת 1968. המערערת השתתפה בסבב הימורים על תחרויות כדורגל שאורגן על ידי המועצה להסדר הימורים בספורט. לאחר התחרויות תבע המערער את הפרס הגדול, בטענה שניחש נכונה את התוצאות בשמונה טורים של טופס ההימורים, בעוד שבעל תחנת ההימורים החתים אותו על ארבעה טורים בלבד. המועצה גילתה כי המערערת אכן מילאה ארבע עמודות בלבד לאחר השוואת חלק הטופס ששמרו לעותק של המערערת. הוא הואשם בזיוף מסמך - חלק א' של טופס ההימורים - ושימוש בו כדי לנסות לקבל במרמה את הפרס הגדול, וכן בעבירה על החוק לתיקון חוק העונשין ופקודת החוק הפלילי. התיק הגיע עד לבית המשפט העליון, שקבע כי חלק א' מהווה מסמך לפי החוק, ומעשיו של המערער היוו זיוף ושימוש במסמך מזויף, כמו גם ניסיון להונות. בית המשפט דחה את טענת המערער לטעות, וקבע כי גרסתו לאירועים אינה סבירה וסותרת את חומר הראיות. עוד נקבע כי אמצעי הזהירות שנקטה המועצה – שמירת חלקים ב' ו-ג' לטופס – אינם שוללים את האישום בניסיון מרמה. בנוסף, הסכימו השופטים עם פרשנותו של בית המשפט המחוזי לחוקים הרלוונטיים ואישרו את ההרשעה בכל הסעיפים. הערעור נדחה, והמערער נידון למאסר על תנאי ולקנס. פסק הדין מדגיש את החשיבות של מניעת הונאה ואת העבריינות של ניסיון הטעיה, גם אם אמצעי הזהירות של הקורבן מונעים את הצלחת המזימה.