עמ"ש 45610-09-12

תקציר

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דן בערעור על תוקפה של צוואה שערכה אישה שנפטרה, שלכאורה חתמה עליה בנוכחות אחד בלבד מהעדים, עורך דין. המערערת טענה לפגם פרוצדורלי, וטענה כי העדה השנייה, מזכירת עורך הדין, לא ראתה את המנוח חותם על הצוואה. עם זאת, בית המשפט, לאחר ששקל את העדויות, לא מצא כל טעות במסקנתו של בית משפט קמא כי לא הוכחה היעדרותו הנטענת של עדות המזכירה. בפסק הדין הודגש כי הנטל להוכיח כי הצוואה לא שיקפה את רצונו האמיתי והחופשי של המנוח מוטל על המערערת. נטען כי המנוחה, במצב בריאותי גופני ונפשי ירוד, הושפעה שלא לצורך מהמשיב, בתה, שהייתה נוכחת באופן קבוע במצבה המידרדר ואף עברה לגור עמה זמן קצר לאחר עריכת הצוואה. בית המשפט ציין את אופייה החריג של הצוואה, שהעדיפה לחלוטין את הבת על פני הבן, למרות ביקוריו הסדירים ורצונו המפורש של המנוח בשלום משפחתי. מעורבותה של הבת בביצוע הצוואה ופעולותיה לאחר מכן – כגון החלפת מנעולים כדי להרחיק את הבן – הגבירו את החשד להשפעה בלתי הוגנת. זאת ועוד, סתירות בעדותה של המשיבה בדבר ידיעתה על עריכת הצוואה הוסיפו לספקות בדבר כשרותה. בית המשפט מצא כי השפעה בלתי הוגנת זו, יחד עם שליטתה של הבת בענייניה של המנוחה, פסלו את הצוואה. משכך, פסק בית המשפט לבטל את הצוואה, תמך בערעור והורה למשיב לשלם את הוצאותיו המשפטיות של המערערת, המשקפת החלטה להעדיף את רצונו החופשי האמיתי של המצווה על פני מניפולציה של נהנים.