ע"א 24550-12-09

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הטענות שהוצגו על ידי שני הצדדים, והחלטת בית המשפט הפרוצדורלי הגיעה למסקנה כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי. הכלל הוא כי הדיון בבקשת רשות להתגונן אינו מחליף את המשפט עצמו; לפיכך, בית המשפט אינו יכול לקבוע עובדות או לקבוע את מהימנות העדויות במהלך דיון זה. יש לתת לנאשם רשות להגן על עצמו רק כאשר מוצגת הגנה לכאורה. לאחרונה, המגמה השיפוטית היא להעניק רשות התגוננות רחבה כל אימת שהנאשם מעלה טענות המצדיקות בחינה לגופו של עניין. באשר לטענת המערער כי הבנק התרשל בכך שאפשר לאביו למשוך כספים מחשבון החברה לשימוש אישי, מוצא בית המשפט כי המערער הציג הגנה מספקת כדי שתינתן לו רשות להוכיח את טענתו. עם זאת, בית המשפט אינו מוצא טעם בחלק מטענות המערערת, קרי אלה הנוגעות לכפייה, מימוש בטוחות ותפקוד הכונס, ועל כן לא תינתן רשות להתגונן מפני טענות ספציפיות אלה. חששו של המערער מפני "גבייה כפולה" מוצדק, ובית המשפט יאפשר למערער להתגונן בנקודה זו. בנוסף, בית המשפט יאפשר למערערת להתגונן מהטענות הנוגעות לבטוחות שלא מומשו, בפרט בנוגע לשיקים שלא נפרעו בסך 53,428 ₪, שכן טענה זו נתמכת במסמכים ודורשת בירור נוסף. טענות המערער כנגד תפקודו של כונס הנכסים אינן מחזיקות מעמד, שכן הבנק והכונס הינם ישויות נפרדות מבחינה משפטית, והמערער לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו. ההגנה הבולטת ביותר המותרת היא טענת השירות על תנאי. המערערת הציגה ראיות לכך שהבנק התנה את מתן השירותים בלקיחת הלוואות אישיות, שנראה כי אין ביניהן קשר עסקי סביר. אם אכן כך הם פני הדברים, יאפשר בית המשפט למערערת להוכיח את הנזקים שנגרמו לחברה. לבסוף, בית המשפט לא יתערב בהחלטה לגבי מחיקת הכותרת, שכן הבנק סיפק את המסמכים הדרושים, וסכום החוב נחשב קבוע. יתר טענות המערער נדחות. בנסיבות אלה, החליט בית המשפט כי לא יינתן צו להוצאות, והפיקדון יוחזר למערערת. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של שני הצדדים.