ע"א 42/86

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון התייחס לערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין רטיבות משמעותית בדירה שנרכשה על ידי המערערים מהמשיב. הערכאה הנמוכה יותר דחתה את תביעת המערערים לביטול החוזה ותבעה פיצוי במקום. פסק דינה של השופטת אור, אליו הצטרפו המשנה לנשיא אלון והשופט ברק, התמקד בפרשנות של "זמן סביר" למתן הודעה על ביטול חוזה לפי חוק החוזים. השופט ביקר בדירה והכיר בחומרת הליקוי, ואישר כי הוא מהווה הפרה יסודית של החוזה ומצדיק ביטול. השאלה המרכזית הייתה האם הודעת הביטול של המערערים, שהוגשה שנתיים לאחר גילוי הליקויים, ניתנה בתוך זמן סביר. השופט אור הדגיש כי חישוב הזמן הסביר צריך להתחיל לאחר שניתנה למשיב ארכה לתיקון הליקויים. במקרה דנן, ההמתנה של המערערים הייתה סבירה, בהתחשב באופייה העונתי של הבעיה ובניסיונותיהם לטפל בה. משכך, קבע השופט כי המערערים לא ויתרו על זכויותיהם והיו רשאים לבטל את החוזה כדין. משכך, הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע את סכום ההשבה והפיצויים המגיעים למערערים, בהתחשב בסיום החוזה כדין. בית המשפט אף התיר לצדדים להציג ראיות נוספות, תוך הכרה בזמן שחלף ובנסיבות שהשתנו. פסק הדין הדגיש כי גובה הפיצוי יהיה שונה כעת עם ביטול החוזה. המשיב חויב לשלם את הוצאות המערערים בגין הערעור, ופסק הדין ניתן ביום 23.7.89.