ת"פ 21600-09-10

תקציר

הנאשם הואשם בעבירה של ניסיון לגרימת חבלה בכוונה בנסיבות מחמירות לאחר שירה שתי יריות לעבר שכנו במהלך ויכוח על עבודות בנייה שביצע השכן. הנאשם טען כי ירה ירייה אחת באוויר והירייה השנייה הייתה תאונה שאירעה בעת שניסה לפרוק את הנשק. בית המשפט מצא את הנאשם אשם לאחר שקבע כי הירייה השנייה הייתה מכוונת ולא פליטה או תאונה, בהתבסס על עדויות מהימנות של עדי ראייה וראיות פורנזיות. השופט הגיע למסקנה כי פעולת הירי של הנאשם לכיוון שכנו היוותה ניסיון שלא כדין לפגוע בו בנשק מסוכן, ויסודו הנפשי שוכלל על ידי כלל הציפייה, שכן היה עליו לצפות את האפשרות המסתברת לגרימת חבלה חמורה. השופט הרשיע את הנאשם בעבירה של ניסיון לגרימת חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין.